החיים מנקודת המבט שלי

החיים הם כמו סצנות, מאות אלפי סצנות שמתרחשות מידי יום בעשרות סטים שונים.
כל אחד ואחת מאיתנו הוא שחקן בעל עשרות תפקידים במהלך חיינו,
לפעמים אנחנו נמצאים בסרט דרמה ואנחנו נהיים דרמטיים, לעיתים אנחנו נמצאים בסרט מדע בדיוני בזמן
שאנחנו ישנים ומפנטזים על חיים טובים יותר, אבל כמעט תמיד אנחנו נמצאים בסרטי פעולה ומתח.
רצים ממקום למקום, רוצים להספיק הכל בחיים

להנות, לחיות,לאהוב, לצבור הכי הרבה חוויות ולדעת שעשית כל מה שיכולת בזמן שהיית כאן.

כי הנה אתה מתבגר בעוד יום ועוד חודש שעובר ואתה הופך לאדם אחר, נהפך דומה יותר לעצמך.

יש אנשים שיודעים מה הם יעשו בעתיד, ויש כאלו שעדיין לא מצליחים לראות מבעד לערפל.

יש אנשים חכמים יותר, ויש אנשים שפחות מנסים להבין את היקום שלנו,

שסובב אותנו.

אני בדרך כלל השחקן הדרמטי, או הגיבור בסיפור.

אבל הפעם אני לא מתכוון לספר סיפור עליי,

אני מתכוון לספר את הסיפור שרציתי שיהיה שלי.

הסיפור שאני חולם בכל לילה ושוכח שאני מתעורר בבוקר.

הסיפור שהיה יכול להיות שלי אם הייתי הולך בדרך אחרת.

הילד הטוב ,המצליח והמוצלח שחי בלי דאגות.

עד שהכל משתבש.

זה לילה מוזר, כי חשבתי להיות לרגע תסריטאי או במאי,

אבל אני לא מצליח לכתוב.

זה יבוא.

ועד אז , אני לא עוזב את ישרא

רק מנסה לכתוב בלי התבנית הזאת.

לראות אם אני יכול לשחרר מפה

להתקדם.

והפעם בלי לקבל הערכות ודעות, לסמוך על עצמי.

תודה על כל התגובות שאי פעם קיבלתי.

לפחות תודה לזמן הקרוב

כל תגובה ותגובה גרמה לי לחייך

ובאמת ללמוד.