יש רגע כזה שאתה מרגיש שהכל חרב תחתיך, אבל יודע שיש מישהו שם.
מישהו שיהיה לצידך לאורך כל הדרך, מתי שתצטרך אותו הוא יהיה שם בשבילך לא משנה מה.
אתה מרגיש איך אתה מתרומם ואוסף את כל החתיכות שנשברו לאלפי רסיסים ועורם אותם לחתיכה אחת גדולה, אמיתית, מלאה במה שהיה חסר.
אתה צובר את האומץ והרגש שהיה שם עמוק אך נעלם, והנה הוא חוזר אליך...
לאט לאט אתה מרגיש את החום קרב, את ההרגשה הזו שממלאת אותך מכל כיוון.
והנה, אתה עומד ורואה את עצמך כמו שלא ראית אותך קודם, עכשיו הכל שונה.
עכשיו הכל טוב יותר, אחרת,

ואתה שמח.

עם חיוך על הפנים, עם העיקול בפניך שגורם לחיוך להיראות אמיתי.
אתה רואה את מה שלא ראית הרבה זמן.
אותך, עצמך, בנקודת מבט אחרת, שונה.

טובה יותר.
התבגרת, השתנית.

ואתה עצמך, שלם עם כל זה.

ומרגיש, בפעם הראשונה בחייך, את כל מה שלא הרגשת קודם.

זו הרגשה עצומה, גדולה כל כך ואמיתית... ואתה לא רוצה להרפות ממנה.
אתה רוצה להשאיר אותה אצלך, שלא תעלם ותעזוב, שתישאר.

שתישאר איתך ולתמיד.