החיים יכולים להתפרס ולהתהלך על חבל דק, דק עד מאוד.

אתה יכול ליפול בן רגע, בלי לשים לב. במיוחד הרגשות.

הרגשות יכולים להשתנות בשנייה.

הם יכולים להיות בפסגה,

ברגש הכי עילאי, מחמם, משפיע ועוצמתי,

וברגע אחד,

בשנייה,

הכל יכול לרדת לטימיון.

החבל הדק נקרע ואנו נופלים למטה ללא יכולת לעצור,

כי אנחנו נפגעים, ולדבר זה אין מעצורים.

נפגעת- אין מוצא.
זה לא עובר וממשיך הלאה באותו מסלול.

זה סוטה מהפסים ולוקח אותך למקום אחר, כואב ושונה ממה שהתרגלת.

גם אם אתה מראה שהכל בסדר, שהתגברת והמשכת הלאה,

אתה עדיין זוכר ומרגיש.

מרגיש את מה שעבר עליך ואת הפגיעה בך.

כמה בן אדם פגיע, ככה הוא יכול ללמוד להמשך.

אפשר לגמור את מסע זה ברגל שמאל ובהרגשה קשה, פוגענית ונוראית.

לפעמים, אפשר להצליח,

ללכת על החבל ולעבור אותו בהצלחה.

אפשר לסיים עם חיוך על הפנים ותחושה טובה.

לסיים את מסע זה בתובנות חדשות ורגעים חדשים שיזכרו לך למשך כל החיים,

ולהתחיל במסע חדש.

מסע שלא אתה תצטרף אליו,

אלא הוא יצטרף אליך כאשר אתה נמצא במסלול חייך ותמצא את הדרך הנכונה ללכת בה.