היא צוחקת וצחוקה מצטלצל כמו פעמונים למרחקים.
צחוקה אשר מביא אותה לחייך מראה חיוך שאי אפשר לעמוד בקסמו.
היא מחביאה כל כך הרבה דברים בפנים,
אבל לאט לאט,
כאשר הקליפות מתקלפות והיא מתחילה להיפתח ולצחוק יותר,
הכל יוצא ממנה והיא מתחילה לדבר,
להגיד דברים שהיו ועברו,
להגיד דברים שידעת לא ידעת,
דברים שאתה מגלה לראשונה.
יש בה המון דברים חבויים.
השאלה מתי הוא הרגע הנכון להוציא אותם החוצה אל העולם הגדול,
הפרוע והלא נודע.
שאי אפשר לצפות מראש מה הוא טומן בו ומביא עימו אל סביבתו ואל החברה.