אמנם לא הספקתי לקשר זאת לנושא החם של אותם ימים,

אבל באווירת פורים שהייתה לפני כמה ימים, הנה קטע בהשראת החג-

תהנו.:)

בנוסף, קטע זה מוגש למשימת הכתיבה בבלוג הזה- הבלוג.

זה כיסה לה את הפנים והיא רצתה להעלים זאת.
היא רצתה להוריד את מה שכיסה את מי שהיא באמת.
היא ניסתה לשטוף את זה בכוח ולא הצליחה.
היא ניסתה להסתיר, לשנות, לקלף, לשרוף, להשחיז, כל דבר שעלה בראשה,
אך לשווא.
דבר לא הצליח להוריד ממנה את מי שהראתה לסביבתה,את מי שהיא הייתה עצמה עד אז,
עד אותו רגע- באותה התקופה.
היא רצתה להשתנות, לחזור למי שהיא באמת.
שלא יחשבו עליה דברים שגויים,
שלא יחשבו שמי שהיא הציגה עצמה עד עכשיו זו מי שהיא באמת.
זו לא מי שהיא.
היא מישהי אחרת. טובה יותר. מתחשבת. עוזרת. אמיתית. כנה. חברותית ומלאת חיים.
לא אותה אחת דיכאונית, חסרת מעש וחיים ועם פרצוף אשר תקוע ברצפה כל היום ללא היכולת להסתכל סביב ולהבין מה טומן בחובו העולם.
להביט באנשים המסתכלים עליה או נמצאים לידה בכל רגע נתון. אשר שם בשבילה.
למרות שלא שמה לב אליהם, לא משנה כמה זמן היו לידה.
ההסתכלות לשמיים ומציאת הרצון והמקום הנכון לעזרה ממקור אחר הוא החיפוש שלה אחר עצמה.
אחר מי שהיא באמת, מי שהיא רצתה להראות לעולם שהיא,
ולא את הטעות שהראתה עד עכשיו.
הטעות של מי שהיא.
החשק לשמוע שירים בניסיון למצוא את המוזה הנכונה שלה,
איזו מוזה מתאימה לה יותר כדי להתחיל לספר, לכתוב, לשפוך ולהגיד את כל מה שהיה לה בלב עד עכשיו,
כל מה שהכביד עליה ולא הצליחה להוציא לכלל, לספר ולשתף אחרים, אלא רק השאירה ושמרה את הדברים המתרחשים ועוברים עליה לעצמה.
לנסות ולהגיד זאת לאחרים, שיהיו שותפים למה שהיא מרגישה וחווה,
אולי יצליחו לעזור, אולי יצליחו לעזור לה להיהפך ולהיות מי שהיא רוצה באמת ולשנות זאת אחת ולתמיד,
להעלות לה חיוך על הפנים שיישאר ולא יעזוב, ילך וייעלם ממנה לפעם אחת ולא יחזור שוב לעולם.
הזמן הוא הדבר הכי נכון שיצליח להשכיח את זה ולגרום למה שכיסה אותה לרדת ממנה ולתמיד.