פתיתי שלג נחתו עליך כמו ביום חורף קר.
מבעד לערמות השלג שהצטברו מסביבך הצלחת לראות את כל מה שהיה מסביב עד לדברים הקטנים אשר היו חשובים באמת.
המשכת איתם עד גבול יכולתך הלאה.
לא חלמת שזה ייגמר, המשכת עם הסיטואציה הלאה והלאה.
המשכת עד שהרגשת שאתה פשוט צריך לעצור.
הרגשת שזה הזמן שאתה צריך להשתיק הכל, לעצור הכל, ופשוט לנשום.
ענפים נגעו בשחקים, הגיעו עד קצה השמיים ומעבר להם.
הבטת מבעד לענפים על כל הדברים הקטנים שהגעת אליהם והצלחת לעשות.
הנשימה שלך הייתה קרה ובאוויר אדי הקור שיצאו מפיך קפאו והשאירו סימן.
השנייה הזו קפאה,
אך לא כמוך.
אתה המשכת לחיות.
המשכת להיות חמים מבפנים, גם אם זה לא ניכר מבחוץ.
חייכת לעצמך מבפנים,
על השנייה הזו שהרגשת את כל העולם מתאגד סביבך ומראה לך את נפלאותיו.
כל מה שהוא יכול להכיל בקרבך.