הטבע יכול לבכות ולשמוח בו זמנית. כאשר טיפות גשם גדולות נופלות על הכביש או מתדפקות על החלון, יודעים שהחורף הקר והאהוב הגיע. אנשים יוצאים אל הרחובות, רוצים לחוות את החוויה הראשונה של חורף. של שלג. של גשם. עם טיפות חום של אהבה. מבט מצטלב וחיוך מתגנב לפנים. רק אז אפשר לדעת באמת את מה שהלב מרגיש בפנים. יש עונות כה רבות בשמיים, אך החורף טומן בחובו את הקסם שבו. זוהי עונה קסומה אשר הכול כסוף בה, הנסתר יוצא החוצה, נער ונערה יכולים לשמוח, להיות מאושרים, מחויכים האחד עם השנייה ולהיות יחדיו, ובו זמנית להרגיש את הקור, הנמס על פני גופינו, המרטיט לבבות ומחמם אנשים, הנוטף מעור האדם כמו טיפות גשם קרות היורדות במורד ידינו, כמשקה צונן וקר ביד, מלא קרח בפנים. אפשר להזיל דמעה על דבר שהיה, אשר כאב ונשכח, ואפשר לחייך חיוך קטן, לעתים בלתי נראה וזעיר, אך אומר המון, ומדגיש את עצם ההוויה, את הטעם הטוב של אחרי, הרגע עבר, ואיתו כל התחושות הרעות נעלמו ורק עצם ההתחזקות, ההתבגרות שלנו בעקבותיו ומתוכו, יוצאות משם ונשארות נטועות בקרקע היציבה והתובענית.