זמנים משתנים והלילה מכסה את העיר בכוכבים. החושך עולה על הרחוב וגורם להכל להראות כה חשוך וקודרני.

הכוכבים נעשים קסומים בשעה הזו של הערב, היא מסתכלת מבעד לחלון השקוף במבט תמים אשר מחפש נסתרות וקסמים אחרים.

היא מאמינה בכל הקסם שנוצר בעולם בשעות האלו, האפופות והמזעריות, כאשר אין איש ברחוב, רק בודדים מסתובבים מכאן ולכאן, עוברים ממקום למקום, מסתכלים, עוצרים, נאנחים וממשיכים הלאה בדרכם. צעדיהם נשמעים בשקט על הכבישים המבודדים והרחוקים, מחפשים אחר פיתרון בתוך כל האין סוף הנוכחי הזה שנוצר סביבה.

היא רוצה גם היא, כאחרים, לצעוד בשקט על הכביש, בלי שאף אחד ישים יבחין או ייתן לה תשומת לב מיוחדת למדי. היא רוצה להיות שקטה אך בכל זאת נראית. היא רוצה להישמע, אך בכל זאת להיטמע. היא רוצה להיות מי שהיא בעולם הגדול הזה, בין ההמון הרועש, אך שבכל זאת, השקט ייבלע וישאיר אותה שם, במרכז, בין כולם.

יש לי אחיין חדש. והוא הכי חמוד ומקסים שבעולם! הייתי חייבת לפרסם פוסט באותו היום, אחרת הייתי מרגישה שמשהו נלקח ממני, שמשהו לא שלם בי. כי זה כל כך בנוי לרגעים כאלו. לשמוח ולהראות את הימים שקורים בהם משהו בחיים שלך, האישיים, שהם רק שלך, עצמך. שהם המטרה של הבלוג הזה, להראות את מי שאתה בשקיפות מלאה, גם אם לעתים לא נעים לשים עצמך במקום כה ברור, לפנים, נגיש וחשוף לכל.

הימים והזמן יעבור יחד איתם וצריך לזכור את הימים האלו שישאירו לנו חותם, שהתרחשו בהם דברים, שהם לא עוד סתם ימים כבדרך אגב או כשגרה, שבכל יום קורה משהו מיוחד, וצריך לזכור זאת ובשל כך, התיעוד היומיומי הזה והפרסום... כי יש כל כך הרבה מה לכתוב ומה לפרסם. גם אם זה מתחילת, אמצע או החופש של עכשיו. יש יותר מדי מה לפרסם וקצת מדי זמן וימים, רגעים, שעות ושנים. אבל לאט לאט כל הכתיבה שלי תתגלה כאן ותהיה חשופה לכל. בעיקר למי שרק ירצה. וגם, בין היתר, ודי חשוב, לעצמי.