הצלה נפשית בדמיונות ביום קר של אמצע ינואר. לשקוע במחשבות באמצע הרחוב, בתוך מקום חמים, כאשר ידך נוטלת כוס תה חם אשר לא נגמר, אדים חמים מכל עבר, נישאים עם הרוח הנושבת והגשם שלא מפסיק לטפטף על בגדייך. טיפות נופלות על הקרקע הקרה ומבטך נישא אל השמיים האפרוריים, עם קצת כחול.

מחשבותייך נודדות למרחקים, למקומות מלאי טבע וירוק, למרות שאת אוהבת להישאר בתוך מזג האוויר הזה, במצב של גשם, רטוב, קרירות ושלווה. שלווה משולבת באהבה עזה ותשוקה לימים קרים כאלו, שיישארו ולא יעזבו. שלא יעזבו את מדרגותיה של האהבה אשר עומדת לבוא.

ימים אלו הם האהובים עלייך ביותר. דמיונות ומחשבות צצות מכל עבר, מבטך אוהב ורך כל כך, כצמר גפן דק ואוורירי. חיוכך לא פוסק ונעלם כגשם אשר בשמיים, אשר צונח על האדמה הרטובה מכל.

כוס תה לוהטת מתקרבת אל פיך, וכל שאת אומרת לאיש שלידך הוא "איך הימים האלו ממלאים אותי בשלווה ובחום בלתי יתואר. רק בימים כאלו מבינים את החמימות של רגעים אחרים, אשר מגיעים גם במזג אוויר כזה, רק באופן קצת אחר." והוא מחייך אלייך ואת מבינה.