אם היה אפשר להגדיר פעם אחת ולנצחי נצחים אהבה מהי, הכל היה קל יותר. אנשים היו נפגעים פחות, היו חשים פחות, היו עולים לסיבוב בעננים ולבבותיהם ברחבי השכונה וחוזרים אל גופם תוך שניות אחדות, ומרגישים אהבת אמת, פעם אחת. למה זה צריך לחזור על עצמו עם כמה אנשים שונים, עד שמוצאים באמת את האדם הנכון? החיפוש התמידי הזה, שלא פוסק, שלא נח, שלא נעלם, מתי גם לו יהיה סוף, למרות שלא באמת רוצים את הסוף הזה, כי אז שום דבר לא יהיה קיים. לא רוצים סוף לכל דבר, מאמינים ודוגלים בכך שלכל סיום יש התחלה כלשהיא, במקום כזה או אחר, במציאות כזו או אחרת, משתנה, עכשווית, ממוחזרת. אנשים יכולים להביט לאנשים אחרים בעיניים בקרירות, באהבה, בהזדהות, בחמלה, רגשות עפים לכל עבר והיא עומדת, נטויה, מנסה להבין את מה שהעולם מביא עימו אל תוך ליבה.

הצלה נפשית בדמיונות ביום קר של אמצע ינואר. לשקוע במחשבות באמצע הרחוב, בתוך מקום חמים, כאשר ידך נוטלת כוס תה חם אשר לא נגמר, אדים חמים מכל עבר, נישאים עם הרוח הנושבת והגשם שלא מפסיק לטפטף על בגדייך. טיפות נופלות על הקרקע הקרה ומבטך נישא אל השמיים האפרוריים, עם קצת כחול.

מחשבותייך נודדות למרחקים, למקומות מלאי טבע וירוק, למרות שאת אוהבת להישאר בתוך מזג האוויר הזה, במצב של גשם, רטוב, קרירות ושלווה. שלווה משולבת באהבה עזה ותשוקה לימים קרים כאלו, שיישארו ולא יעזבו. שלא יעזבו את מדרגותיה של האהבה אשר עומדת לבוא.

ימים אלו הם האהובים עלייך ביותר. דמיונות ומחשבות צצות מכל עבר, מבטך אוהב ורך כל כך, כצמר גפן דק ואוורירי. חיוכך לא פוסק ונעלם כגשם אשר בשמיים, אשר צונח על האדמה הרטובה מכל.

כוס תה לוהטת מתקרבת אל פיך, וכל שאת אומרת לאיש שלידך הוא "איך הימים האלו ממלאים אותי בשלווה ובחום בלתי יתואר. רק בימים כאלו מבינים את החמימות של רגעים אחרים, אשר מגיעים גם במזג אוויר כזה, רק באופן קצת אחר." והוא מחייך אלייך ואת מבינה.