מילה כה עוצמתית

זיכרון שנשלף מהרגש

ומחשבה שמתרסקת על פני השבר הרופף.

הכל מתעצם וכה גדול ומאיים

והיא,

שברירית וקטנה, אך בכל זאת בוגרת,

בתוך סלט הרגשות והאמוציות הרגשיות האלו,

שהיא לא יודעת מה לעשות עם עצמה.

נפשה כה שברירית ושבירה, כה עדינה וטובה,

עד שניצול שלה יכול להביא לסיום עצמי שלה.

איבוד שלה את מי שהיא, עד כדי כך.

היא לא תכיר את עצמה יותר אם תמשיך עם זה,

לכן זה נסגר ונחתם, תם ונשלם. התרחק ונעלם. נחתך והושלם. נותק ולעולם.

לא יוכלו להימשך עוד מילים ורגעים קטנים, לא יוכל להישמע עוד קולו בין הצללים ובין הלחישות הרמות לצד טלפון נפול, ראש שעון על גב הקיר, ונשימות עולות ויורדות במרכז החזה,

כל זה נפסק, ולכן צעדיה קדימה, היא ממשיכה הלאה מכאן,

ממשיכה עם עצמה. מגלה את עצמה מחדש ומוצאת את נפשה הנכונה. האמיתית והכנה.

לחישות מכל עבר.

בדידות מתכנסת במחשבות.

רגעים עוברים ורגעים חוזרים

והיא,

כל סביבה הוא אפור, עם קצת לבן.

הם קוראים לה לבוא אליהם,

לחזור איתם אל המקום ממנו באו,

אך היא רוצה להישאר היכן שהיא נמצאת.

להתמודד ולעמוד על שלה.

גם אם קשה, לא לוותר, אלא להמשיך ולהיאבק, בטוב וברע.

לתת לרגשות לצאת ולנצח את הקושי,

להראות, שגם אם רואים דברים מסוימים מבחוץ,

מבפנים הם עולם שונה והפוך ממה שנראו לפני כן.

תלוי איך האדם שבחוץ מסתכל על מה שיש לה עמוק בפנים.

מבטה עליו הלך ונעלם. הלך והתפוגג. עיניה הופנו לרצפה, ולא למבטו, לעיניו הכחולות, המראות אהבה מתפוררת, מלבד הקור.

אצבעה משכה פס של חול על גב הספסל החום. היא רצתה ללכת, אך לא הצליחה להרים עצמה.

היא חשבה שאהבתם שווה יותר, שהיא לא תצליח לשבור את עצמה ואת חייה בפעם אחת. היא לא ציפתה שכך זה יהיה. במחשבות הגרועות שלך גם כך זה לא היה.

היא לא תיארה לעצמה איך בן אדם חשוב כל כך, יכול לפגוע כה חזק, עד שהלב נשבר לרסיסים על רצפה חשופה, כה ריקה מהכול, בעיקר מרגש ואהבה, והיא, נשארת בודדה, על הרצפה, שבורה, בגופה ובנפשה.

הלב חשוף לכול אדם שרק יעבור וירצה לגשת, להחזיק, לקחת, לפגוע, להכאיב. היא לא יכולה לעשות דבר נגד זה יותר.

היא רצתה לזרוק את עצמה ממקום גבוה, מהצוק שבמרומי ראשה, במחשבותיה,

היא רצתה לקרוס. להישבר גם היא, בכל המובנים האפשריים.

לא לתת לו להרוס את חייה, עד לכדי שבר. עד לכדי כלי שניתן להרוס, בלי להחזירו למצב שקדם לו.

היא רק רצתה להרגיש קצת אהבה. לראות בעיניו, שאומרות את הדברים הנכונים והאמיתיים שמתרחשים ושהוא מרגיש, שמה שקורה להם הוא אמיתי, מיוחד, לא רגיל, ורק שלהם.

היא לא רצתה שהוא יפגע בה. אך לא יכלה להימנע מכך.

היא לא רצתה להראות לו כמה הוא היה חשוב לה. כל הכאב שצברה בפנים, היא תאגור אותו, רק שלא יראה.

רק שלא יראה אותה נשברת.

נשברת לרסיסים שבלתי אפשר לראותם עוד. שהם שקופים, כמו הזמן, וכמוה, עם הדמעות שמתנוססות על לחייה, על גופה, באוויר ועל הרצפה המלוכלכת, מלאת שברים קודמים, מזמנים אחרים.