לעתים, גם השקיעות הכי עמוקות יבואו ברגעים הכי שקטים וטעונים.

הוא יכול לצפות בשקיעה ולהרגיש כלום. להרגיש ריק בתוכו ומסביבו.

לפעמים הוא מתנהג כאדם קר ולפעמים כאדם חם ואוהב,

תלוי יום ושעה. הזמן הוא מה שלוקח אותו מהעולם.

מבטים מחפשים את מי שהיה, אך הוא כבר נעלם ומתאדה באוויר הצלול, מלא רעשים ורחשים של רוח ושל שקט.

שקיעה זה דבר קסום שהוא יכול להפיג ממנה את היופי המרהיב שלה, במבט אחד חטוף ויחיד.

הוא יכול להפסיק חיים של אנשים במילה אחת שישחרר אל האוויר הקר, ביום חורף קודרני וחודרני לעצמות גוף האדם.

הוא יושב על מדרכת האספלט ומסתכל על הגלים הולכים ובאים לכיוונו וחוזרים אל הים.

הוא מסתכל רחוק, אל האופק, אל הים המשתקף בצבע השמיים, בתחושה אפרורית ואפלה,

הוא מנסה לשאוב מהם חיים בשביל עצמו, להחזיר את עצמו למי שהיה,

שינסה לחזור לתקופות בהן היה מסתכל על השקיעות ומפיק מהן הנאה ורוגע ומתייחס אליהן כמו בן אדם ראוי ואמיתי,

בתוך כל השקט ששורר סביבו, שיגרום לו לשמוח כמי שהוא, כבן אדם, ולא להפך,

לנסות ולרצות לשקוע עמוק בתוך החול החם ובאוויר המסתחרר והרוח השורקת ללא הפסק.

הוא רק רוצה לרוץ אל תוך הים, כאשר רגליו מדדות אחרי גופו בצעדים כבדים, באמצע תהליך שקיעת השמש ביום הקייצי שהוא נמצא בו, להתכופף אל הגלים באיטיות

וללחוש לים,

בשקט בשקט,

כאשר איש לא שומע,

"סליחה".

רגשות עצומים מתנפצים לרסיסים על גבי הרצפה, וכך גם ליבה ועיניה, מתנפצות לרסיסי זכוכית, אשר כאשר תדרוך עליהן, תיפצע, כי זה הדבר הכי קרוב שתוכל לעשות בכדי להרגיש אותו, שם איתה, בכדי להרגיש אותו ואת מגעו, את ידיו הרכות והנוגעות, המגע העדין והקל והענוג, עד שגם הוא נעלם בחשכה; להרגיש את הכאב כאשר היא דורכת בין הזכוכיות, והולכת, כעיוורת, כסהרורית, המחפשת אחר האהבה שעדיין שם, אך לא יכולה להיראות.

הוא היה הכמיהה הכי גדולה שלי,

הרצון הכי גדול שלי להגיע כמעט לשלמות של אהבה, של רגשות.

כמה חיכיתי לו שיגיע, שיראה את דמותו.

אך הזמן עבר, ליבי כמעט ונעתק ממקומו

מעצם הרגשות העזים שאני מרגישה בתוכי.

הוא, היה אהבת חיי, שכרגע היא נשכחת במגירה סגורה,

חוזרים לעבר, עוברים אל ההווה ומנסים להגיע גם אל העתיד,

הלא ידוע והלא ברור, עד לכדי השתקפות הדמות במים צלולים,

פנים שלמות נראות כשבורות מול הניסיון להגיע עד הקצה,

מראות אחרים באים והולכים, נשארים ומתאדים עם המים

והרוח הנושבת בין נשימה לנשימה.

וכל מה שאני רוצה,

הוא להרגיש את הרגש הזה שוב. פעם אחת ואחרונה,

בתקווה שתחזור על עצמה.

איתך. ואותך.