יד נגעה ביד. רגליים נעו קלות בקצב הרוח הנושבת והחול עף לכל עבר.

היא הרגישה איך החום של החוץ נשאב לתוכה, נכנס לכל איברי גופה וממלא אותה, ממלא אותה בהרגשה של שמחה ושל חופש.

היא לא הרגישה כך זמן כה רב ושמחה שההרגשה הזו שבה אליה מכבר.

היא התגעגעה לתחושה הזו, לחופשיות הזו שהגוף יכול לחוות.

כל הדברים שהיו חסרים, חזרו והגיעו בסופו של דבר גם הם אל המקום ומילאו את מה שאבד.

החופש הזה נותן לה את הכל, חציית גבולות בלתי אפשריים אשר לא נראים לעין, גם אותם אפשר לעבור בלי לראות למטרה ולמרחוק, עד שהיא רצה ללא הרף, הגיעה עד הסוף...

ואין סוף. זוהי רק ההתחלה של החופש האמיתי.

הגשה לאתגר בבלוג- :)

"למה את בורחת מעצמך? מה היה לך רע כל כך במציאות שחיית בה?"

"הדברים שנראיתי בהם דרך המראה נראו כל כך שבירים ולא אמיתיים עד שהרגשתי את הכל נשבר מסביבי. זה היה היופי של המחשבות שלי ושל כל מה שעברתי, אבל הכל נהפך למפחיד עם הזמן ולא יכולתי להתמודד עם זה."

כהות רגשות.

שכרון חושים.

מגע יד עובר מאחד לשני, רטט לבבות.

גופך סומר למגע ידיו ולמשמע קולו אשר מתנגן באזנך כמשי רך תכול.

את לא יכולה להרגיש אליו דברים לא נכונים ולא בטוחים,

אי אפשר לצעוד את הצעד הלאה, הלא בטוח, המהוסס.

מבטך תר סביב ואת מחפשת מוצא במחשבותייך.

גם הרגע הזה ייעלם וישכח.