שמיים נצבעו כחול והשתקפו עם המים שהיו תחתם.

הירוק השתקף מסביב והביא נחת לכל מסתכל עליו, היא הסתחררה עם שמלתה ברחבי המים השקופים ופיזרה אור, חום ושמחה לסובבים.

היא רקדה את הריקוד שלה. לא הפריע לה שרואים אותה. היא הייתה ייחודית, היא עצמה. לא היה לה אכפת.

היא התבלטה מעל השאר, שמו לב אליה בתוך הנהר.

שמלתה הלבנה התעופפה לה ברוח, כאשר החזיקה בה בידה, היא עפה לה כמו ציפור על פני המים.

היא הרגישה שזהו המקום הנכון בשבילה להיות. המקום המתאים לה.

היא הרגישה שהיא מצליחה לבטא את מי שהיא באמת, את מי שמסתתרת אי שם בתוך תוכה,

רק שם, במקום הזה, היא מצליחה לצאת החוצה מתוך עצמה ולהיות היא. פשוט היא.

בלי מסכות, בלי ניסיונות להראות מישהי אחרת; טבעית כמים הזורמים בנהר.

סחרור עצמה וקצה שמלתה נגע במים.

היא התיישבה לה קלות במים, כאשר כל מה שהיא רואה סביבה זה ירוק ומים זורמים.

היא הרגישה שזה הכי נכון בשבילה. היא נהנתה מהצפייה הזו, מהשקט ששרר סביבה, שנתן לה מנוח וקצת חשיבה.

הכל היא יכלה להיות במקום הזה, כל מה שרצתה. כך היא בחרה, הציגה והראתה זאת לעולם כולו, והעולם הודה לה על כך.

היא חייכה, התרגשה, שמחה והרגישה,

וכך גם העולם,

בחזרה.

טיפות גשם מתדפקות על החלון.

רעמים נצרבים לך בזיכרון ובתודעה האנושית בעוד את הולכת על קצות אצבעותייך בקור השורר אי שם בחוץ, כאשר טיפות הגשם נופלות על בגדייך, מלטפות כל זיכרון ישן שהיה לך, מוציאות אותו החוצה והוא נשטף יחד עם הגשם לאיטו.

הכל בורח ממך, נס ונעלם לאט.

צבע השמיים האפרפר וגלי הים הכחול שחור גורמים לתחושתך הפנימית להיות מעורערת ובלתי החלטית.

נשימה מורגשת, יוצאת החוצה אל האוויר הקר, הרטוב.

גשם. רעש של מזג אוויר רועש וגואש.

ואת יושבת לך על האספלט, על קצה המדרגה, רגלך נאחזת במוכר ובמה שיש לך אי שם מסביבך ואת נרגעת לבסוף.

מזג האוויר המעורער הזה והבלתי החלטי משרה עלייך נפלאות.

סודות שלא חשבת שטמונים בך מתגלים עם הזמן, לאיטו.

את מתחילה לקפוץ בין טיפות הגשם ולהרגיש את החורף עובר מעלייך, בתוכך, לידך, סביבך.

כל הטיפות נערמות ונהפכות למגדל אחד גדול של מים, מולך.

את רואה את דמותך משתקפת אל מול עינייך, שקופה ובתולה, כמי שהיא שמתגלה לעולם ועושה את הדברים בו בפעם הראשונה.

את רואה את מי שהיית, את מי שאת, את מי שרצית אולי להיות ואת מי שתהיי.

הדמות הזו משקפת לך את הכל כמו מים,

הדבר היחיד שיצליח לבטא ולהראות לך את מי שאת בעיני העולם כולו.

הוא אוסף אותה בין זרועותיו ומחזיק בה חזק. הוא מקרב אותה אליו שלא תעזוב, שלא תתנתק ממנו.
נשימותיהם ביחד מתאחדות לנשימה אחת וחזיהם עולה ויורד בקצב אחיד.
היא נושמת לתוך חזהו ומחבקת אותו חזק יותר, כמה שהיא רק יכולה כדי להרגיש שהוא באמת קיים.
שהוא איתה כרגע, שהוא לא ילך.
היא מרגישה שהיא זקוקה רק לשנייה הזו איתו, לרגע שהם ביחד, עד שהם נעלמים יחדיו. או לפחות היא נעלמת לו.
היא לא רוצה, אך זה בלתי נשלט.
היא מרגישה שהיא עוד שנייה תעלם, שהיא כבר בלתי נראית,
והוא שם, מחבק אותה, מוודא שהיא לא תברח ממנו.
היא מרגישה אחרת. כבר לא כמו מי שהייתה.
הוא מסתכל עליה והיא מביטה בעיניו במבט אוהב ונואש, הפחד נגלה בעיניה והיא לא מוציאה מילה מפיה.
מבטה אומר את הכל ללא מילים, והוא, דואג לה כל כך, מבקש ממנה רק במבט שלא תלך ממנו,
שתדע שהוא יישאר איתה כמה שצריך, הוא לא יעזוב אותה לעולם כי הוא אוהב אותה.
הוא אוהב אותה אהבת אמת ואהבה אמיתית. כזו מהאגדות, שלא זוכים לה הרבה אנשים וזוגות.
היא קירבה ראשה אל לחיו, שפתיה מרפרפות ועוברות על לחיו, נושקות לה ועוברות אל פיו אט אט.
היא מקרבת שפתיה אל שפתיו הבשרניות, החושניות, החמות, שהיא כבר מכירה ואוהבת, מרגישה לאט את החום עולה ומתפשט בכל גופה ואת האהבה יוצאת ממנה, היא נושקת לו על שפתיו והם הופכים זאת לנשיקה שלא נגמרת, לאהבה שלא תיגמר אף פעם לא משנה מה יקרה, מה יהיו ההשלכות או מה יהיו התוצאות, הם יהיו יחדיו באש ובמים ובכל מקום אשר תלך.
שפתותיהם זזות בלהט הרגש והם אוחזים זה בזו וחרדים שהרגע יסתיים.
כאשר הוא מנשק אותה ולשונו מחפשת לשונה ורוקם מתערבב יחדיו, היא מרגישה את טעם פיו, המוכר לה כל כך, מזה הרבה זמן, היא מרגישה את שפתיו על שפתיה, הרגשה שלא רצתה שתיגמר.
היא חושקת בו ומרגישה את חום גופם יחדיו כאחד, האהבה שלהם אחד לשנייה חזקה כל כך שאי אפשר לשבור אותה בשום צורה ודרך שהיא.
היא נאחזת בו כמישהי שעומדת ליפול ורוצה למנוע את זה, להמשיך לרחף הלאה ושדבר זה לא יקרה.
היא מסתכלת בו והם יודעים, הרגע הזה לא יימשך לנצח, כי עוד רגע והיא נעלמת.
הוא נושק לה נשיקה אחרונה על השפתיים, היא מרגישה את שפתיו, הרכות, החמות, האוהבות, שהיא מכירה אותן טוב כל כך מקרוב, מבטו שואב אותה וגורם לה ליפול אל תוך מסע ודרך בעיניו.
המבט שלו בעיניו כאשר הוא מסתכל עליה גורם לה לרעוד ולהצטמרר, הרגש העוצמתי שמתפרץ ממנה, החום והאהבה שהיא מקרינה אליו, היא מסתכלת עליו ואומרת לו את שלוש המילים שייזכרו לו לתמיד.
"אני אוהבת אותך," אמרה לו בלחש, לא משנה כמה חלש זה היה, הוא שמע אותה והוא טמן אותה בין ידיו וחיבק אותה חזק ולא עזב.
לפתע, הרגשתו בה דעכה, לפיתתו החזקה בה התרופפה והיא נפלה על הרצפה.
נשימתה פסקה והיא נטולת חיים.
הוא ידע שהרגע הזה הגיע ועבר לו מהר מדי.
היא הלכה מחייו, הפעם לתמיד.
אך מה שהם עברו ביחד יישאר אצלו בלב וברגש לעולמי עד.
האהבה שלו אליה לא תיגמר ותסתיים ברגע אחד, כרגע שבו הלכה לה ממנו.
היא תימשך לנצח.
הוא לא יעזוב אותה עד שהיא תגיד לו שהוא יכול וצריך ללכת ממנה, עד שעיניה יגידו לו להתראות.
עד שהיא תיפרד ממנו והרגש שלו ייעלם.
עד שהוא ירגיש שהוא יכול להמשיך בחייו ולעזוב אותה בדרכה שלה.
לאן שהיא תלך.
הוא הלך עימה כברת דרך ארוכה,
מבטו עוקב אחריה ורואים מרחוק עיניים כחולות מסתכלות והרגשת מבטן עוברת דרך עורפו,
הוא מרגיש שהיא עדיין איתו.