חודש חדש, התחלה חדשה, קטע חדש!

התחלה חדשה מתחילה ונגמרת באותה הנקודה.

בנקודה שבה ההסתכלות וראות בן האדם מגיעה לשיא מסוים והכול מתחיל להראות דומה אך שונה באותה המידה.

ידיים מחזיקות חזק במעקה בכדי לא למעוד, בכדי לא להסתכל במה שיש למטה, בדבר אשר כל כך מפחיד ומרתיע אותך מלהמשיך ללכת עוד צעד אחד לכיוון היציאה, לכיוון המשך הדרך הקצרה, אך הארוכה בכל זאת.

הסתכלות אחרת נגלית לעיניך כעת.

נפער בור גדול בין המחשבה שלך לבין הרגש הנכון לגבי ההחלטה לאן ללכת, במה לבחור, איפה לצעוד. איפה לשים רגלך עכשיו.

מה יהיה הצעד הנכון שיוביל אותך לגדולה. או לדבר האמיתי שאתה רוצה לעשות באמת. לפעול, לגשת, להרגיש ולצעוד.

נפתחות בפניך אין ספור של אפשרויות חדשות, רק להסתכל ולבחור בדבר הנכון בשבילך, הראוי.

אתה מסתכל לצדדים, מתוסכל, אובד עצות.

נשקפת לעיניך היציאה.

המטרה לשמע הגעת למקום בו אתה עומד כרגע, ההסתכלות למטה לפתע נראית לך רחוקה כל כך והנוף שאתה משקיף עליו מלמעלה הופך להיות גבוה וקטן יותר ויותר ככל שאתה מסתכל בו זמן רב יותר.

אתה אינך יודע מה לעשות, אתה משליך ידיך לצידי גופך, מסתכל הנה והנה, מחפש אחר עובר אורח, עוברים ושבים, אולי הם יצליחו לעזור לך בהתגלות התשובה הנכונה לפניך ולעיניך עכשיו.

אתה מסתכל על עצמך מרחוק ורואה שלא רחוק מדי ואתה מגיע לשם.

אתה כמעט ונוגע בדבר שאתה כל כך נכסף אליו כרגע. שאתה כל כך רוצה שיהיה בהישג ידך.

אתה צועד צעד קדימה, לא מסתכל למטה, מרים ראשך ומסתכל ישר.

אתה מושיט יד ימין שלך ומנסה לקחת את הדבר שאתה כל כך כמה לו, רוצה בו, חושק בו.

הדבר שאתה מצליח לקחת, נעלם והופך לאוויר.

מה שאתה באמת רוצה יישאר אצלך כחידה.

כחידה לא פתורה, שתעבור עוד שלבים רבים בחייך כדי לפתור אותה ולהגיע לפתרונה הנכון, הסופי והאחרון.

אתה מתחיל,

צועד צעד אחד לעבר השלב הראשון בפיתרון, מגיח אל האור ומסתכל מטה.

צעדת את הצעד הראשון.
זו ההתחלה בדרך שבה אתה תלך עכשיו,

בדרך העמוסה ורבת השלבים אך עם זאת, שווה כל צעד שתצעד בה.

אתה רואה אנשים עוברים לידך, לצידך, מאחוריך, אתה מרגיש את עצמך ביניהם,

והדרך שבה אתה מתחיל ללכת, נראית לך מבטיחה.

נראית לך נכונה, נראית לך כדבר הנכון שאתה צריך כרגע, ברגע זה.

הרגע הזה שאתה מחליט ומתחיל ללכת ולצעוד, רגל אחר רגל, בבטחה.

וואנשוט שכתבתי ביחד עם הכותבת האנונימית.
החלטנו לשלב כוחות, מוחות וכתיבה ולכתוב ביחד קטע, משהו שלא ראינו עד עכשיו בישראבלוג.

זה היה מעניין, מרתק, שונה, מלהיב וכיף.
חוויה מעניינת מאוד, מלמדת רבות וטובה. יהיו עוד קטעים משותפים כאלה. :)

הנה הקטע, תקראו ותהנו!

המסע אל הלא נודע/ Thiswritingirl. והכותבת האנונימית :)

התקווה שציפתה לה זמן כה רב התנפצה לרסיסים ברגע אחד.
היא הרגישה שהיא נופלת לתוך בור שהיא לא יכולה לצאת ממנו.
מתי ידעה שהרגע האמיתי יגיע? זאת אי אפשר לדעת לעולם.
היא הרגישה פתאום לא אמיתית עם עצמה, כי כל העולם חרב עליה ברגע אחד. בלי שהייתה מוכנה לכך מראש.
הרגש שרצתה שייעלם לא הלך. לא נעלם לו. היא נאבקה ברגש הזה אך זה לא עזר.
הדמעות ריצדו בעיניה ויצאו לאחר מכן ללא שליטה, עד שירדו במורד לחייה נהרות של דמעות.
היא רק רצתה לברוח, בכדי לשכוח את העיר שהיא חיה בה, את כל מה שעובר עליה אחת ולתמיד.
לשכוח מהכול ולפתוח דף חדש, נקי. אחר. שהיא תהפוך להיות מישהי אחרת בן לילה, אם זה אפשרי.
היא לא עוזבת כי היא מכורה כבר לבעיות של עצמה. היא לא יכולה להרפות מהדברים הללו שעוברים עליה, היא מתקיימת עליהם, היא לא יכולה בלעדיהם. זו הבעיה שלה. היא לא מודעת אליה עד כדי הכאב שהיא גורמת לעצמה עם הרגשות שמתרחשים בתוכה והיא מרגישה אותם חזק מתוך החולצה שלה.
והלב פועם חזק 'בום בום בום בום', לא מפסיק.
והיום, היום היא תפסה את עצמה בשתי הרגליים שהובילו אותה למסע חדש.
היום היא סוף סוף תפסה את האומץ שהיה דרוש לה כבר כל כך הרבה זמן.
אחוזה במזוודה היא מובלת לעבר תחנת האוטובוס, לעבר עיר לא ידועה.
ועכשיו, עכשיו היא עוזבת את כל הרגשות שלה ואת מה שהיא מנסה לשכוח כבר המון זמן.
היא מקווה להתנתק מכל תחושה שעוד השאיר בה המקום ההוא.
המקום שליווה אותה זמן כה רב, המקום שהיא נמצאת בו מאז שהיא זוכרת את עצמה.
היא מצמידה שתי ידיה לפיה בשביל לשמור על החיים הקודמים שלה בסוד, בשביל לשמור על שתיקה לגבי כל עברה.
ועכשיו, עכשיו מתחיל המסע שלה לעבר הלא נודע, בזה הרגע מתחילים החיים החדשים שלה.
היא מצמידה ראשה אל חלון האוטובוס, מרגישה את הקור שעובר ממנו אל גופה, אט אט מזדחל לו בין כל ורידיה והיא מרגישה רעד בכל הגוף.
היא לא בטוחה אם מה שהחליטה זוהי ההחלטה הנכונה והסופית שלה,
אך היא תגלה אם עשתה את המעשה הנכון בהמשך הדרך,
כאשר תגיע לנקודה שלה ציפתה כל הזמן הזה.
עם כמה שהדרך מסורבלת וקשה, היא תעמוד בכל מכשול ותצליח להגיע למה שהיא מקווה וכמהה לו,
היא תגיע אל נקודת הסיום שהחליטה לקבל על עצמה.
אל המקום הנכון בשבילה בנקודת הזמן ההיא,
כאשר הוא יהיה המקום הלא נודע שלה.

סוף שבוע נפלא שיהיה, שבת שלום וחופש נעים ומהנה! תנוחו הרבה ותבלו. :)

♥,
XOXO

Thiswritingirl.

היגיון האנשים נהרס תחת הרגש העוצמתי שעובר ומתרחש בתוך גופם.
הרצון להרגיש שלם עם עצמך ועם מה שאתה עושה,
הדרך שבה בחרת ללכת.
הצעדים שהתחלת לצעוד בהם,
גם כשהם קטנים וזעירים,
אתה מרגיש שחוללת שינוי גדול.
בעצמך. בך. ברגש שאתה מרגיש וחווה.
בדרך החשיבה שלך.
בדרך שבה אתה מסתכל על החיים ומעביר אותם לסובבים אותך.
בדרך פשוטה אך מסובכת ככלות הכל.
בדרך מלאת תלאות וסבכים,
מובילה אותך גם למציאת עצמך ברגעים קשים.
יכולים להיות אלו רגעים שלא דמיינת לעצמך שיגיעו אליך ושתחווה אותם כבר עכשיו,
ויכולים להיות גם רגעים שמחים שגורמים לך לאושר ולחיוך לעלות על שפתיך ולגרום לך להיות אדם בעל שמחה בתוכו ומאושר.
אתה מסתכל על הדרכים בהן אתה בוחר ללכת ובסופו של דבר בוחר את הדרך שנראית לך הכי נכונה לך עכשיו.
בזמן הזה וברגע הזה, שמרגיש לך הכי נכון ללכת בה.
באותה דרך, שכרגע תשנה ותעצב את חייך לכאן ולכאן.
בדרך שאתה תרגיש עם עצמך שבנית אותך, את האדם שאתה,
את מי שאתה עכשיו.
לא מי שאתה תהיה בעתיד. זה כבר ייבנה עם הזמן ועם השנים ועם ההחלטות שתעשה.
כל מה שתעשה יבוא כברכה. כל מה שתעשה נבנה על דברים שעשית בעבר ומעוצבים בדרכים משונות מאלה.
דרכים שקשה להסבירן במילים אך במעשים ובמבטים הם אומרים הכל.
מדברים בשם עצמם ובשם האחרים, שמסתכלים עליך מהצד ורואים את מה שאתה עובר,
את כברת הדרך שאתה סולל לעצמך והולך בה יפה. לאורך הזמן ולאורך השנים שחולפות להן ביעף.
בלי להעיף מבט אתה כבר שם,
הדרך סלולה.
הגעת לצומת הדרכים אליה רצית להגיע.
ועכשיו,
לאן אתה תלך?
באיזו דרך שהכנת לעצמך כל הזמן הזה,
תבחר ללכת בה באמת,
בסופו של דבר?

(קרדיט לספר "משהו פשוט מסובך" של דקלה קידר עמוד 443 על ההשראה שהביאה לי לכתיבת הקטע וקצת מהעזרה בכתיבת המשפט הראשון בקטע זה).