קטע שכתבתי בנושא האתגר הראשון שנתתי כאן בבלוג.

היא יושבת לה בפינת החדר, משקיפה מהחלון על החוץ.

היא קולטת אותו בזווית עינה, מסתכלת עליו ולא מתיקה מבטה ממנו.
הוא נראה כל כך שלו ונינוח אי שם בחוץ, למרות הגשם שיורד בחוזקה והטיפות שנופלות על בגדיו כמו ממטרת מים מלמעלה.
החיוך שלו ממיס אותה, וכל פעם שהיא מסתכלת עליו והוא מחייך אליה היא לא יכולה שלא לחייך גם בחזרה.
היא מרגישה כל כך בנוח אתו, הם יכולים לדבר כל כך הרבה אחד עם השני, עם מילים, עם מבטים, או ללא מילים כלל.
השתיקות גם אומרות הרבה.
היא מכירה ויודעת את ההרגשה של מה שעובר עליה אי שם בפנים, בתוכה, בתוך הלב שלה.
שכל פעם שהיא רואה אותו הלב שלה מתהפך בקרבו ופרפרים גועשים לה בבטן, היא מנתקת מחשבותיה מהעולם ומתרכזת רק בו.
היא מביטה בו והוא מביט עליה מלמטה בחזרה, אל חלונה. היא ריחפה לה במחשבותיה ולא שמה לב שהוא מסתכל עליה עד שהתרכזה בו.
הוא חייך והיא חייכה במבוכה.
היא ירדה למטה במדרגות והלכה עד אליו.
הם עמדו קרוב אחד לשני, הסתכלו אחד לשנייה בעיניים ולאחר מכן הסיטו מבט אל רצפת הכביש הרטובה או על טיפות הגשם הנופלות.
הוא קרב אליה והיא שתקה.
הוא אחז בה, לקח את ידה בידו וקירב אותה אליו עד שהם עמדו צמוד והרגישו את חום הגוף האחד של השנייה.
הוא רכן אליה ונשק לה על שפתיה.
היא הרגישה את שפתיו החמות נעות בקצב אחיד ביחד עם שפתיה,
הם הרגישו שלמים וכגוף אחד, הם סוף סוף אזרו אומץ ועשו את הצעד הזה שכל כך פחדו ממנו וחששו, אך כל כך רצו וחשקו בו בו זמנית.
זו הייתה הנשיקה שלה חיכתה המון זמן, סוף סוף הנשיקה שייחלה לה ורצתה שתתממש קרתה.
היא הייתה מאושרת והרגישה שזה הדבר הנכון בשבילה.
הדבר הנכון בשביל שניהם.
הם התנתקו אחד מהשנייה, אך לא רצו להפסיק. הם רצו להמשיך להתנשק שוב ושוב, ללא הפסק.
הם אהבו את זה, את הדרך שבה התנשקו, הם הרגישו שזה נכון ואמיתי.
הוא הביט בעיניה ומצא את המבט הזה שחיפש, המבט המאוהב שחיכה לו כל כך הרבה זמן שיופיע בעיניה.
הוא הרגיש שזו אהבת אמת. שהיא אוהבת אותו. שסוף סוף הוא מצא את מי שחיפש.
הוא אהב אותה יותר מכל דבר אחר בעולם ורצה רק להיות איתה לאורך כל הזמן, והנה,
הרגע הזה הגיע.
עכשיו זה מתממש.
עכשיו זה קורה.
והם ביחד.
הוא אוחז בידה והם צועדים יחדיו על הכביש בהמשך הרחוב,
מחזיקים ידיים כמו זוג מאוהב ומרגישים מה זו אהבת אמת,
אשר חיכו לה כל הזמן הזה,
ועכשיו זה קרה להם.
ביחד.
וחיוך חטוף ומבויש על הפנים של כל אחד מהם גילה עד כמה שהם באמת אוהבים,
עד כמה הם באמת רוצים וחושקים אחד בשנייה ורוצים באמת להיות האחד עם השנייה.
והוא עטף אותה בין זרועותיו, חיבק אותה חזק ועטף אותה בחום ואהבה שלו חיכתה כל הזמן הזה.
היא רק רצתה שהיא תהיה זו שתקבל את האהבה הזו ממנו, ולא מישהי אחרת.
ועכשיו זו היא. זו באמת היא. הוא נותן לה את כל האהבה הזו ואת כל מה שהוא מרגיש ישירות.

חולצה נופלת על הרצפה בכוח.

עצבים משתחררים לכל עבר.

צעקה נשמעת בחדות בכל הבית ונערה נופלת על המיטה בכבדות.

השמיים בחוץ, צבעם כחול, רואים את הכל טוב ונעים,

אך בפנים הכל הרוס ושבור לרסיסים.

רק היא יודעת מה עובר עליה באמת.

רק היא מרגישה מה שקורה לה, על בשרה, על גופה, על כל חלק שעובר בחייה,

ובכל יום ויום מן הימים בשבוע.

היא נופלת על המיטה ויחד עם זאת נופלים גם הרגשות מתוכה,

עמוק עמוק בפנים.

מה שהלב בנוסף מרגיש ואף אחד לא יודע.

כתב מסביר את הכל במילים.

הבעות פנים מראות את הרגש החבוי בפנים.

חיוך מגלה את מה שאתה מרגיש באמת.

הקריצה הקטנה הזו של תחילת הבוקר והתחלת יום חדש,

אין לה תחליף.

הרגשה מבלבלת עם היום החולף

רגשות מעורבים שלא נגמרים.

רצון להיות כבר עמוק בתוך המיטה, מסוגר בתוך עצמך,

בתוך חלומותיך שלך,

רק לחלום ולנדוד עם המחשבות אל על,

הרחק מן הקרקע המוצקה,

הרחק מן החיים אותם אתה חי וחווה בכל רגע ורגע,

המחשבות שהופכות לדמיון ולחלום בן לילה,

הסתכלות מזווית אחרת על החיים.

השתקפות של רגשות עזים המתפרצים לפתע.

עיניים בוחנות מקרוב,

מרגישות את האמת.

האמת שלך.

האם יש אמת שכזו,

אמת אחת?

או בדיוק ההפך,

אמיתות רבות?

זו שאלה שאתה צריך לשאול את עצמך,

בזמן הנכון שאתה מסתכל על עצמך ורואה משהו אחר בך.

שמשהו בך השתנה,

הפך לאחר.

התבגר.

התהפך.

והתחפר.

בתוך עצמו או אולי אחר.

מקום אחר.

נודד הרחק,

מקום רחוק ומרוחק.

מקום מבודד מלא כלום.

רק אתה,

והעולם.

העולם שלך, אצלך ואיתך.

החלומות שנודדים איתך לאורך השינה.