מסקנות שנגלות לאחר דיונים, שנים של חשיבה אחרת, הסתכלות על בקבוק שעכשיו נפתח ומתגלים ממנו תשובות אחרות משחשבת.

הסתכלות על אחרים בעיניים ולהבין שהם לא שונים ממך בדרך כזו או אחרת ממה שחשבת לפני כן.

מחשבות רצות בראש ללא מעצור, ללא דרך להפסיק אותן.

אי אפשר לשנות או לסטות מדרך חשיבתך,

אלא רק להוסיף לה את הדברים החדשים הבאים עד אליך ומציעים לך אפשרויות אחרות להבין, להתפלסף, לחקור ולגלות.

להקשיב. להפנים. להתעניין. לגלות. לשמוע.

זה הרבה מעבר מבט אחד והנהון קצר.

זה הקשבה עמוקה ואמיתית, מבפנים.

שבאה מבתוך, מהרגש העמוק שנמצא ויוצא אל החוץ ואל האנשים שמסביבך,

המוכרים והחדשים שנכנסו אל חייך.

מעניין מה תהיה התוצאה לכך בסופו של דבר,

איך תחשוב לאחר החווייה השונה והמשונה הזו,

האחרת.

שגרמה לך לראות את הדברים באופן שונה ממה שחשבת שהם היו עד עכשיו.

עד הרגע הזה ממש.

הרגע,

שאחריו,

חלק מהדברים שחשבת ותפסת על העולם ועל האנשים שנמצאים מסביבך ובימינו איפה שאתה קיים,

השתנו.

ואולי התבגרו, התחזקו, התערערו, התבלטו, הוצדקו, חוזקו, שונו

ובעיקר גרמו לך לחשוב מחדש על המצב הקיים,

על איפה שאתה נמצא כרגע,

מה אתה רואה מסביבך

ומה אתה רוצה להפיק ולראות ממה שקיים לצידך

ואיך אתה רוצה להשאיר אותו או לשנות אותו,

בכל דרך שהיא,

בהסתכלות שלך על אותה חברה,

ואותו דו קיום וחיים המתקיימים יחדיו בעולם השלם. או החצוי.

תלוי איך מסתכלים על האופן והדרך הזו דרך הבקבוק המשקף את הכל מבפנים.

ביום שתחליטי שהחלומות שלך נפסקים ואת מתחילה לחיות את חייך כמציאות, אז באמת תתחילי להיות את.
אף פעם אי אפשר לדעת מה הולך להיות או לאן החיים ייקחו אותנו,
אבל תמיד אפשר לנסות ולהגיע למקום שאת רוצה להגיע אליו בזכות עצמך.
לכוון את עצמך בדרך הנכונה, ושתהיי מרוצה מהדברים שקורים בדרך.
מההתרחשויות הקסומות,
המתקתקות, מלאות מסתורין ויופי.
טומנות בחובן המון דברים שאי אפשר לדעת אותם כאשר את רק מתחילה את המסע הזה, בעצמך, מחדש.
מהתחלה.
התחלה אשר תביא אותך אל הסוף.
הסוף הלא נודע.
הסוף שמלא בציפייה.
ציפייה שלא נגמרת,
ורק מתמשכת.
גם עם הזמן שעובר, זה רק מתעצם וגובר.
הסתכלות ימינה או שמאלה תשנה את זה או לא תשנה כלל.
זה הכל החלטה שלך.
הכל נמצא בידייך עכשיו.
את מחליטה מה יהיה הצעד הבא במסע הזה.

פתיתי שלג נחתו עליך כמו ביום חורף קר.
מבעד לערמות השלג שהצטברו מסביבך הצלחת לראות את כל מה שהיה מסביב עד לדברים הקטנים אשר היו חשובים באמת.
המשכת איתם עד גבול יכולתך הלאה.
לא חלמת שזה ייגמר, המשכת עם הסיטואציה הלאה והלאה.
המשכת עד שהרגשת שאתה פשוט צריך לעצור.
הרגשת שזה הזמן שאתה צריך להשתיק הכל, לעצור הכל, ופשוט לנשום.
ענפים נגעו בשחקים, הגיעו עד קצה השמיים ומעבר להם.
הבטת מבעד לענפים על כל הדברים הקטנים שהגעת אליהם והצלחת לעשות.
הנשימה שלך הייתה קרה ובאוויר אדי הקור שיצאו מפיך קפאו והשאירו סימן.
השנייה הזו קפאה,
אך לא כמוך.
אתה המשכת לחיות.
המשכת להיות חמים מבפנים, גם אם זה לא ניכר מבחוץ.
חייכת לעצמך מבפנים,
על השנייה הזו שהרגשת את כל העולם מתאגד סביבך ומראה לך את נפלאותיו.
כל מה שהוא יכול להכיל בקרבך.