המהירות הזו,

ואני עפה ורצה

למרחקים.

לשדות.

האביב והדשא הגבוה כשדה אחד גדול ומואר.

אני מרגישה צלולה כל כך,

שקופה בתוך השדה הזה.

כמים צלולים שרק נמזגו לכוס

וכענן שחולף על פני המים, לבן

ומשתלב עם השמיים.

הרעש של הגלים היה ממגנט והשמיים היו כשעת ערביים, דמדומים.
שתי ידיים שלובות אחת בתוך השנייה, על החוף, מול הים, השקיעה האיטית.
מבטיהם הצטלבו ורעש הגלים המתנפצים והקצף הלבן של סוף הגלים גרמו לכולם להביט בנוף מהופנטים.
היא קמה ורצה על החול ברגליים יחפות והביטה בו עם מבט מקניט.
"בוא" היא צעקה בקול עליז.
הוא הסתכל עליה וחייך, קם ורץ אליה, להשיג אותה ולאסוף אותה בין ידיו.
הם נפלו שניהם על החול, צוחקים ומאוהבים, מביטים אל עבר השקיעה.