המילים הן כמו כיסויים של רגעים ביום שטוף שמש; בין החיוכים לשתיקות, ובין האמירות למבוכות.

מבטים נודדים כמו מילים, בין פה לאחר, ובין השתקפות שנויה במחלוקת ופירושים למראה הרגע שאחריו, אשר מלא אור, חום, תקווה ואופטימיות, עם ציפייה לדבר הטוב שעומד לקרות.

ולעתים אף לגבר שצפוי לעמוד על דופן דלתך ולגרום לך לשתוק בין המוני המילים שמתרוצצות במוחך ומנסות למצוא יציאה.

אז השקט מקיף אותך ואת עטופה בתחושה נפלאה של שמחה, שנמצאת שם באותו הרגע בדיוק, וגם ברגע שאחריו, וכל שאת רוצה הוא שתחושה זו תישאר, כפי שאת מדמה את עצמך ואת הדמות הניצבת למולך כנתוני הרגע של ההרגשה שחולפת עלייך ונמצאת שם בתוכך, בין אלפי רגשות שהתחלפו בך מכבר; בין רגעים אחרים ומבטים שעכשיו נראים שכוחים,

ואת מתמקדת ברגע הנוכחי ולא מחכה ליותר מזה, כי זה כאן ועכשיו ואת חיה את העכשיו מרגע לרגע ואת שמחה על הרגע שאת נוצרת בתוך נפשך, שיישאר שם לרגעים אחרים, לתחושות וזיכרונות הנאספים בליבך, ולמבט או למילה הבודדה שתיאמר ושתיכנס ותפיל את כל החומות של אישיותך ותישאב אל מערבולת שרק נפשך יכולה להימצא בה ולקחת ממנה את כל הטוב שקיים ולגרום לך לאושר תמידי.

הרגש שנשאר כלוא

בתוך תמונה קפואה,

הופך את הברור לשקוף

ולא מובן מאליו.

שאלה: אתם מעוניינים שאעלה את הפרק הראשון של הספר שאני כותבת?

אם יהיה ביקוש גדול, אעלה אותו מחר(!). :)

עייפות שמתגברת, בין מילים לאישה האחרת. היא רוצה שתשיר לה את המילים שאתה רוצה לומר בכל הכוח אך לא מסוגל לכך, תביט לה בעיניים ותוציא את מה שיש בתוכך בלי מחשבה מיותרת. החשיבה כאן מבוזבזת מראש. תהיה כנה ואמיתי בין המילים והרגעים שלכם יחדיו. האור מרצד על פניה, בין המבט לרגש שנמצא עמוק בפנים, היא מנסה להסתיר את האכזבה שלה ואת הכאב, אך זה לא עובד, היא לא מצליחה. היא מנסה לראות אותך בעיניים שלה, אך גם אתה כבר אבדת לה בדרך. הפיתולים הסתבכו והיא כבר לא מוצאת אותך יותר. רק בין הריסות ושברים ומשפטים. היא רוצה לחיות איתך את החיים בדרך פשוטה הרבה יותר ממה שהיא נמצאת בה עכשיו. היא רוצה חופשיות, היא לא רוצה לרצות, כי היא יודעת שזה יתדרדר למקום האסור והלא נכון, זו מחלה בשבילה, שהיא רוצה להבריא ממנה וללכת למקום אחר, מקום נקי, טוב, יפה וכחול. מלא כחול וירוק סביבה, בין ענפים, עננים וצדפים. צעדים קלים על גבי החול הבהיר והרך, לא עוקצני למדי, לפחות לא כמוך. מילותיך רכות כרגע באוזנה, הצלחת לומר את שרצית להוציא מתוכך, בלי התפלספויות רבות מדי, בלי מבטים חדים ומסוכנים, זו האמת שלך, והאמת כולה. תביט ותבין, היא האחת והנכונה בשבילך, בשלב הזה בחיים שלך. תחייך ותראה שגם בין נגיעות לבדידות, היא נמצאת שם תמיד, לאסוף את הסליחות.