וגם אהבה כזו לא תיכבה, לא משנה כמה ינסו, היא תישאר דלוקה לנצח נצחים.

בין מראה לבין מבט בעיניים, יש את כל הסודות

והרגעים שעברו עם הרכבת הנעה, בין הנופים שחלפו

על פנינו במהלך נסיעה ארוכה או אפילו בלתי נראית.

בין חלום למציאות

ובין שקר לאמת.

השקט שבין הקירות מבודד אותי מהמציאות בה אני

חיה,

בין החיים לבין המוות,

בין השתיקות לבין האמירות,

הכואבות או הטובות.

שנותנות לי להמשיך הלאה,

עם חיוך ועם תקווה,

שלווה ואהבה.

להתעורר

ולא לחשוב בבוקר

לקום

מהחושך אל האור

להסתכל מסביב

בעיניים קפוצות

הנפקחות אל האופק

ורואות את השלום הקרב;

כאשר מסתכלים על אנשים ברחוב,

רנדומאליים,

ואומרים להם שלום

ומברכים אותם בברכת בוקר טוב,

איך היום יכול להשתנות כך,

בשניות,

ברגע טוב אחד שעובר על בן אדם,

שאתה גורם לבן אדם אחר,

להיות שמח גם.

להיות עם חיוך על הפנים

למשך יום שלם,

בזכותך.

בזכות ברכת

ה"בוקר טוב"

שלך.

השמיים אשר צבועים בכחלחלות עדינה ומעניינת עם קצת כתמתמות גורמים לי לשקוע במחשבות יפות ונקיות שלא נגמרות, אלא נמשכות וממשיכות לנוע ולעוף באוויר הרך ובמוחי, אשר מלא במחשבות בו זמנית.

בטן מתהפכת לשמע מילים עדינות וענוגות, יפהפיות רק מלשמוע אותן מתנגנות באוזניי, מלאות אהבה וכאב ומשמעות וכוונה עד בלי סוף, רק לשמוע אותן יוצאות לחלל האוויר שבחלל חדרי, שהקול והשקט בו זמנית יכיל אותי.

אני משתחררת מהמחשבה הזכה הזו, שהייתה שקועה עמוק בתוך בקבוק בעמימות מיותרת, שהשתחררה באוויר כאשר לקחתי נשימה ששקעה ביחד עם המילים אל תוך האדמה, בסיבובים אחת אחרי השנייה, בסחרחורת מלטפת ומשכרת עד בלי די.