מאז שדגנית זכרה את עצמה היא תמיד היתה שמנה. בבית הספר קראו לה דגנית הזבנית כי הארונית שלה היתה מלאה בביסלי, במבה, מקופלות, מרשמלו וכל מיני סוגים של טעמי.

באוניברסיטה היא למדה ראיית חשבון וסיימה שניה בכיתה אבל היה לה קשה מאוד למצוא עבודה כי היא תמיד פישלה בראיונות העבודה. היה לה בטחון עצמי נמוך וחוסר חשק להרשים. היא לא אהבה את עצמה ואת מאה ועשרה הקילו שהיא סחבה עליה כל יום לעוד ראיון עבודה וחשבה שאף אחד אחר לא יוכל לאהוב אותה, או את המקצועיות שלה. אז היא מצאה עבודה מהבית, כזו שלא דרשה ממנה להיפגש עם אנשים והצליחה להסתדר עם זה אבל היא היתה בודדה.

בגיל שלושים וחמש נימאס לה. היא הלכה למכון אברמסון שיעשו לה וודו עם קריסטלים והתחילה דיאטה רצחנית, היא הפסיקה עם הסוכר בכלל אבל לא עם הגלוטן כי היא המאכל האהוב עליה היה פסטה. היא היתה מאוד חדורת מטרה ואכן הדיאטה הצליחה ולאחר שנה וחצי היא השילה 50 קילו ועוד 8 קילו נוספים בניתוח להסרת עודפי עור שעברה ונהייתה כוסית. היא התחילה לצאת מהבית ולפגוש אנשים, גם גברים. הם תמיד התחילו איתה אבל עכשיו גם היה לה את האומץ להסתכל להם בעיניים ולתת את הטלפון שלה למי שמצא חן בעיניה.

את רועי היא פגשה במסיבה שאליה הלכה עם גבר שפגשה באתר הכרויות ומיד הרגישה את הקליק איתו. לא היה להם כל-כך זמן לדבר ולהכיר אז כשהדייט שלה הלך לשרותים היא הגניבה את מספר הטלפון שלה לרועי.

הוא התקשר כבר למחרת ותוך שנה הם נישאו בטקס צנוע.

אחרי חצי שנה התחילו בעיות השינה. פתאום היא לה הצליחה להירדם בלילה. היא היתה שוכבת עד שלוש ארבע בבוקר במיטה בוהה בתקרה או בבעלה שלידה ולמרות שהכל היה בסדר היא לא היתה מצליחה להירדם. היא הלכה לנירולוג ומומחה לרפאות שינה, ד"ר פלד, שנתן לה כדורי שינה והתחילה לקחת אותם. אחרי שבועות של חוסר שינה סוף סוף חזרה לישון כמו שצריך.

אחרי עוד חצי שנה היא שוב התחילה להשמין. בהתחלה היא חשבה שזה בגלל הכדורים אבל היא בדקה את הפנפלט שלהם ולא היה רשום שם השמנה כתופעת לוואי. אחרי כמה שבועות שבהם עלתה כעשרה קילו, התחיל לחזור חוסר הביטחון שלה מימים ימימה והיא היתה רבה עם רועי. יום אחד היא קמה בבוקר והפסטה ששמרה מהלילה במקרר נעלמה. היא הסתכלה בפח, אולי רועי זרק אותה בטעות אבל היא לא היתה שם. יכול להיות שרועי אכל לה את הפסטה בלי שידעה? יכול להיות שהוא עשה את זה כדי שהיא לא תעלה עוד במשקל? הפרנויות התחילו לרוץ אצלה בראש. היא שאלה את רועי אם הוא יודע מה קרה לפסטה והוא נשבע שלא נגע בה. היא לא האמינה לו וזה התפתח לריב נורא שבסופו היא ביקשה מרועי שילך לישון אצל ההורים שלו. אפילו על הספה בסלון היא לא רצתה לראות אותו.

עברו יומיים ובבוקרו של היום השלישי היא מצאה חצי טבליית טעמי בתוך העטיפה שלה זרוקה בשירותים. איך זה הגיע לשם? היא שאלה את עצמה, בזמן שעלתה על המשקל וראתה שעלתה עוד שני קילו, מי אכל את זה?

היא הבינה שיש לה בעיה ופנתה שוב לדוקטור פלד. הוא גילה שיש לה SCED - Sleep Compulsive Eating Disorder והחליף לה את כדורי השינה. היא רצה לדיאטנית שהסבירה לה שבגלל שהיא אוכלת מתוך שינה המזון כולו הופך לתאי שומן לשעת חירום מכיוון שאין לגוף צורך באנרגיה זמינה.

מה עשיתי?! אמרה לעצמה דגנית. היא התקשרה לרועי והתחננה בפניו שיחזור, היא הסבירה לו מה קרה לה והוא, הבעל האוהב שהוא, כמובן שחזר.

הכדורים החדשים עבדו. דגנית הפסיקה לאכול מתוך שינה, הורידה את שניים עשרה הקילו שהוסיפה בגלל הכדורים והחיים לא היו יכולים להיות יפים יותר.