מאז שדגנית זכרה את עצמה היא תמיד היתה שמנה. בבית הספר קראו לה דגנית הזבנית כי הארונית שלה היתה מלאה בביסלי, במבה, מקופלות, מרשמלו וכל מיני סוגים של טעמי.

באוניברסיטה היא למדה ראיית חשבון וסיימה שניה בכיתה אבל היה לה קשה מאוד למצוא עבודה כי היא תמיד פישלה בראיונות העבודה. היה לה בטחון עצמי נמוך וחוסר חשק להרשים. היא לא אהבה את עצמה ואת מאה ועשרה הקילו שהיא סחבה עליה כל יום לעוד ראיון עבודה וחשבה שאף אחד אחר לא יוכל לאהוב אותה, או את המקצועיות שלה. אז היא מצאה עבודה מהבית, כזו שלא דרשה ממנה להיפגש עם אנשים והצליחה להסתדר עם זה אבל היא היתה בודדה.

בגיל שלושים וחמש נימאס לה. היא הלכה למכון אברמסון שיעשו לה וודו עם קריסטלים והתחילה דיאטה רצחנית, היא הפסיקה עם הסוכר בכלל אבל לא עם הגלוטן כי היא המאכל האהוב עליה היה פסטה. היא היתה מאוד חדורת מטרה ואכן הדיאטה הצליחה ולאחר שנה וחצי היא השילה 50 קילו ועוד 8 קילו נוספים בניתוח להסרת עודפי עור שעברה ונהייתה כוסית. היא התחילה לצאת מהבית ולפגוש אנשים, גם גברים. הם תמיד התחילו איתה אבל עכשיו גם היה לה את האומץ להסתכל להם בעיניים ולתת את הטלפון שלה למי שמצא חן בעיניה.

את רועי היא פגשה במסיבה שאליה הלכה עם גבר שפגשה באתר הכרויות ומיד הרגישה את הקליק איתו. לא היה להם כל-כך זמן לדבר ולהכיר אז כשהדייט שלה הלך לשרותים היא הגניבה את מספר הטלפון שלה לרועי.

הוא התקשר כבר למחרת ותוך שנה הם נישאו בטקס צנוע.

אחרי חצי שנה התחילו בעיות השינה. פתאום היא לה הצליחה להירדם בלילה. היא היתה שוכבת עד שלוש ארבע בבוקר במיטה בוהה בתקרה או בבעלה שלידה ולמרות שהכל היה בסדר היא לא היתה מצליחה להירדם. היא הלכה לנירולוג ומומחה לרפאות שינה, ד"ר פלד, שנתן לה כדורי שינה והתחילה לקחת אותם. אחרי שבועות של חוסר שינה סוף סוף חזרה לישון כמו שצריך.

אחרי עוד חצי שנה היא שוב התחילה להשמין. בהתחלה היא חשבה שזה בגלל הכדורים אבל היא בדקה את הפנפלט שלהם ולא היה רשום שם השמנה כתופעת לוואי. אחרי כמה שבועות שבהם עלתה כעשרה קילו, התחיל לחזור חוסר הביטחון שלה מימים ימימה והיא היתה רבה עם רועי. יום אחד היא קמה בבוקר והפסטה ששמרה מהלילה במקרר נעלמה. היא הסתכלה בפח, אולי רועי זרק אותה בטעות אבל היא לא היתה שם. יכול להיות שרועי אכל לה את הפסטה בלי שידעה? יכול להיות שהוא עשה את זה כדי שהיא לא תעלה עוד במשקל? הפרנויות התחילו לרוץ אצלה בראש. היא שאלה את רועי אם הוא יודע מה קרה לפסטה והוא נשבע שלא נגע בה. היא לא האמינה לו וזה התפתח לריב נורא שבסופו היא ביקשה מרועי שילך לישון אצל ההורים שלו. אפילו על הספה בסלון היא לא רצתה לראות אותו.

עברו יומיים ובבוקרו של היום השלישי היא מצאה חצי טבליית טעמי בתוך העטיפה שלה זרוקה בשירותים. איך זה הגיע לשם? היא שאלה את עצמה, בזמן שעלתה על המשקל וראתה שעלתה עוד שני קילו, מי אכל את זה?

היא הבינה שיש לה בעיה ופנתה שוב לדוקטור פלד. הוא גילה שיש לה SCED - Sleep Compulsive Eating Disorder והחליף לה את כדורי השינה. היא רצה לדיאטנית שהסבירה לה שבגלל שהיא אוכלת מתוך שינה המזון כולו הופך לתאי שומן לשעת חירום מכיוון שאין לגוף צורך באנרגיה זמינה.

מה עשיתי?! אמרה לעצמה דגנית. היא התקשרה לרועי והתחננה בפניו שיחזור, היא הסבירה לו מה קרה לה והוא, הבעל האוהב שהוא, כמובן שחזר.

הכדורים החדשים עבדו. דגנית הפסיקה לאכול מתוך שינה, הורידה את שניים עשרה הקילו שהוסיפה בגלל הכדורים והחיים לא היו יכולים להיות יפים יותר.

אז אמא שלי, יש לה חברה, מילף מהאגדות. לחברה שלה יש בת חמודה לאללה. יפה, שיער ברונטי, עייני שקד, רזה, כוסית, חכמה. באמת מציאה. אמא שלי וחברה שלה החליטו שאנחנו מתאימים אז יום אחד שבאתי לשים כביסה היא היתה שם. התחלנו לדבר ומפה לשם קבענו לצאת. דייט ראשון, שני, בדייט השלישי היא עלתה אלי הביתה ונכנסנו למיטה.

הזדיינו כמו חיות, היא גומרת, וגומרת וגומרת ואחרי הכל גם אני גומר. ואז היא שואלת אותי, איך גמרת? אמרתי לה שטוב. אז היא אומרת לי מ-1 עד 10 כמה אתה מדרג אז האורגזמה שלך, אמרתי לה 7. היא נראתה ממש מאוכזבת. אמרתי לה, זה בסדר זו פעם ראשונה שלנו לא יכול להיות מושלם. טוב, היא מחייכת, נעשה את זה שוב.

אחרי כמה ימים אנחנו נפגשים שוב, מזדיינים, ואחרי שאני גומר היא שואלת אותי, מ-1 עד 10 איך גמרת? אני אומר לה 8. שוב היא נראית מאוכזבת. אני אומר לה, זה בסדר אני עם קונדום, זה אף פעם לא יכול להיות יותר מ-8 עם קונדום. היא אומרת לי טוב, מחר הולכים לעשות בדיקות דם.

הלכנו. יצאנו בריאים.

עוד באותו יום בערב אנחנו מזדיינים כמו חיות ואיך שאני גומר (בחוץ) היא שואלת אותי, נו, איך היה. אני אומר לה 9. היא נראית מאוכזבת. אני אומר לה, אבל היה מעולה, את היית 10. היא אומרת לי, זה לא מספיק. אז אמרתי לה, תראי, גמרתי בחוץ, זה לא יכול להיות יותר מ-9 כשגומרים בחוץ. טוב היא אומרת לי, מחר אני הולכת לרופא לקחת גלולות.

הלכה. התחילה לקחת גלולות. אמרה לי לא רוצה לראות אותך חודש, אני אתגעגע אליך ואז יהיה לנו סקס הרבה יותר טוב. ואכן, לא ראיתי אותה חודש.

אחרי חודש היא באה אלי היתה, הביאה איתה בקבוק יין לבן, נרות רחניים, ושמן למסג'. שתינו, הרחנו, התמסג'נו ואחרי זה נכנסנו למיטה. במיטה היא היתה כמו חיה. שרטה, נשכה, צעקה, גמרה, ליקקה, מצצה, רכבה... משהו באמת לא נורמלי. גמרתי אחרי 12 דקות בלבד. משהו, עוצמתי. בעודה יושבת עלי, אני עדיין בתוכה, היא שואלת אותי, נו איך גמרת. מעולה אני אומר לה. מ-1 עד 10 היא אומרת לי. 10. 10. לגמרי 10.

היא קמה. התלבשה. אני צריכה ללכת. אני לא חושבת שזה מסתדר בינינו.

אישתי היקרה

אני רוצה להתנצל על המעשים שעשיתי בבוקרו של 16 ביולי 2013. את יכולה להתנחם בעובדה כי התנצלות זו היא לא כי בית משפט הורה על כך. צר לי באמת ובתמים.

זה לא היה מה שאת חושבת

מה שאת חושבת שקרה... זה תועבה. אוננות היא צורה בלתי תקבלת על הדעת לחלוטין של סיפוק עצמי, ובוודאי שהיא לא אחת מהאהובים עליי.

זה לא מה שעשיתי, אם כי אני מבין למה זה נדמה לך. כן, היד שלי היתה על המכנסיים שלי כשעברת בחדר העבודה בדרך לצחצח שיניים. וכן, עד שחזרת, שתי ידי היו על המכנסיים. וכן, אני גונח לא מעט. כל הסימנים הקלאסיים של אוננות, אז כן, אם הייתי במקומך, הייתי חושב שאני מפליק לקוף על הבוקר.

אבל לא... היה לי שם צ'ינצ'ילה.

אבל זה לא היה מיני

צ'ינצ'ילה הוא סוג של מכרסם, אולי קצת יותר גדול מסנאי, ידוע בפרווה הרכה שלו. צ'ינצ'ילות יכולים להיות חיות מחמד מעולות, והן יכולים, במאמץ מינימאלי, להיות ממוקמים בתוך התחתונים.

עכשיו אני יודע מה את חושבת. כמובן שבחור עם מכרסם במכנסיו עושה משהו מיני.

אבל אני נשבע לך, זה לא היה מיני.

צ'ינצ'ילות הן חיות נדירות. פרט אחד יכול לעלות כמה אלפי שקלים. יש הרבה תקנות של התנהגות הכרחית לגידול ראוי של החיות האלה. כל זה רק מעלה את עלויות הצ'ינצ'ילה, וזה רק טבעי שיזמים יצירתיים ינסו להוריד את עלויות החזקת הצ'ינצ'ילה. בלי להיכנס לכל הפרטים, אני בעצם עובד כמתווך בין מגדלי צ'ינצ'ילה וסיטונאי צ'ינצ'ילה. אני מניח שאפשר לקרוא לי מבריח צ'ינצ'ילות.

שוב, זה לא מיני.

כפי שאת יכולה לדמיין, מדי פעם העבודה שלי... ובכן, תמיד, דורשת שאתעסק עם לקוחות מפוקפקים למדי, ולעתים קרובות אני צריך להגיע לפגישות עם צ'ינצ'ילות סמויות. גם הפעם ניסיתי להחביא את הצ'ינצ'ילה לפני פגישתי עם עוד לקוח מפוקפק.

 
אז כבר אני מקווה שאת יכולה לראות שכל זה סביר הרבה יותר מאשר צפייה בפורנו. "למה להתנצל?" אני שומע אותך אומר. "אם שום דבר מיני קורה, אתה לא צריך להתנצל!" את אומרת. ובכן, אני חייב להודות ש...

היה חלק שהיה קצת מיני

אם כי, לא בשבילי.

אני אספר לך סוד מסחרי קטן: להופיע בהדגמת צ'ינצ'ילה בשוק השחור עם צ'ינצ'ילה יחידה הוא מהלך חובבני מוחלט. בואי נגיד שיש לך עניין עם סוחר צ'ינצ'ילות כבד, ואני שולף צ'ינצ'ילה מהמדגם שלי, והצ'ינצ'ילה מזיע קצת או משהו כזה. זה לא הולך להיראות טוב.
 

הייתי נראה כמו אידיוט, ולכן היו לי צ'ינצ'ילות רבות בתחתונים באותו היום.

סוד מסחרי מספר 2: בעצם אי אפשר לדעת מה מין צ'ינצ'ילה. אז כן, היה לי בטעות כמה צ'ינצ'ילות מעורבות מין שם, ו... אני מניח שדבר אחד הוביל למשנהו.

איפה כל ההתנצלויות?

ובכן, זו התנצלות ולא נראה שהתנצלתי הרבה עד כה, נכון? ואכן, עד כה, על מה יש להתנצל? איך את יכולה להיות מוטרדת משתי צ'ינצ'ילות צעירות  שעושות אהבה.

ובכן, הנה ההתנצלות. אני מצטער על כל הגניחות. אלו לא היו גניחות של הנאה, כמו שבטח חשדת כשעברת בחדר העבודה בדרכך לשרותים. יש לצ'ינצ'ילות טפרים קטנטנים, וכשהם שמחים, הם עושים שריטות קטנות, וכשזה בתוך המכנסיים, זה מוביל לקריאות קולניות.

 עם זאת, הילדים עדיין ישנו, הייתי אמור לשמור על שקט, ועל כך אני מצטער מאוד.

==

בגלל שהראש שלי לא עובד בזמן האחרון, זה נערך, עובד ותורגם מכאן