|
| 7/2014
דיבורים על מלחמה
״המלחמה הזאת לא מסתיימת.״ אמרתי בעודי אפופה בעשן שיוצא מהסיגריה, אותה גילגלתי ברשלנות. ״למה את מדברת איתי על המלחמה? לא לשם כך התכנסנו.״ אמר לי אוהד וחייך. הוא התעצבן מזה שאני מעשנת, דאג לי. תמיד הבהרתי לו שבגלל שאני טבעונית אני צריכה למצוא משהו אחר שיהרוג אותי, כי בשר כבר אין. לא באמת הבנתי למה הוא התכוון כשאמר שזאת לא הסיבה שנפגשנו. יכולתי לנחש, אבל ידעתי שהוא מתכוון למשהו מסוים. ״מפריע לך שאת לבד.״ הוא אמר. ״אני אוהבת להיות לבד, הלבד מתאים לי. אני גם טובה בלהיות לבד, לא משתעממת בקלות.״ ״את יודעת שזה לא זה. אני בטוח שכשאת נחה לך לבד בבית את לא משתעממת, זה כי את בחורה אינטיליגנטית שאוהבת לקרוא ספרים מעניינים, והם לא יאכזבו אותך. אני גם בטוח שלבלות כל ערב בחברת בחור או בחורה אחרים זה ממש לא נורא. אבל את עדיין מרגישה לבד, אני רואה את זה.״ ״אתה לא מרגיש לבד?״ ״יש לי את מקס, לפחות בזמן האחרון. הוא עושה לי טוב ואני נהנה להיות איתו, הוא באמת מקסים.״ ״אני אוהבת שמקסים לך.״ ״גם אני אוהב שמקסים לי. אני רוצה שגם לך יהיה מקסים.״ כיביתי את הסיגריה, קמתי וחיבקתי אותו. חיבוק נעים כזה, שבו אני מוחזקת בזרועותיו ואני יודעת שהוא לא רוצה לעזוב, ואני בעצמי לא רוצה שהוא יסתיים. בדיוק כמו שאני אוהבת. התרוממתי קצת ונתתי לו נשיקה על הלחי, קטנה כזאת. ״את יודעת שאני לא...״ ״בטח שאני יודעת. אבל תחשוב על זה רגע, הרי החזה שלי די קטן, אם אאסוף את השיער ואחליף את השמלה הזאת למשהו קצת יותר גברי, אולי...״ אוהד צחק וחייך אליי. ״את טובה כמו מקס, מקס המקסים.״ ״זה הלבד הכי נעים שהיה בתולדות הלבדים הנעימים שהיו לי.״
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
