עובר העביר (חה) לי שרביט ואיתגר אותי באתגר מקסים, אבל לפני שאתחיל, יש לי עדכון קטן.

מעולם לא כתבתי פה על חיי האישיים, כתבתי רק על חייהם של אנשים אחרים, דמיוניים. אבל הפעם יש לי שמחה קטנה לחלוק, שמחה שבאה ממני לחלוטין.

השבוע יצאתי מהארון בפני ההורים. בזכות כמה מילים של אישה יקרה שנגעו לי ללב, החלטתי פשוט "ללכת על זה" ולדבר איתם. לשמחתי, הם קיבלו את זה מאוד יפה. הפחד מהכעס ומחוסר הקבלה שהיה לפני, והחשש מהלא נודע, התחלף בגאווה של אמא כשהבינה כמה זמן שמרתי דבר כזה גדול בלב (שהוא גם חלק נכבד ממני) ושבסוף הצלחתי לספר לה. אני מרגישה הרבה יותר פתוחה עכשו, משוחררת, גאה בעצמי וגם הרבה פחות מתביישת במיניות שלי.

ועתה, אעבור לאתגר.

אני אמורה לבחור 5 שירים שראויים לפרסום כאן.

קשה, קשה מאוד. מאוד.

בטח יקח לי כמה זמן לחשוב.

אוקיי, חשבתי.

השיר הראשון הוא Shadowboxer של פיונה אפל.

לפני הכל, חשוב לי לציין שיש לי קשר מיוחד עם פיונה אפל. מעבר לזה שהיא זמרת מדהימה ומוסיקאית יוצאת מן הכלל, יש לנו קווי דמיון משותפים רבים מאוד. ולהפתעתי (ולשמחתי), כבר פעמיים נאמר לי (על ידי החברה הכי טובה ועל ידי אמא) שיש בינינו גם דמיון ויזואלי. אולי המחמאה הגדולה ביותר שקיבלתי מעולם, בהקשר של מראה.

המילים עצמן פחות חשובות לי במקרה הזה, עדיף גם לא לקרוא את המילים כשמקשיבים לשיר. היא מדברת על בחור שאהבה, והוא כנראה לא ממש ידע מה הוא עשה ושיחק בה כאוות נפשו בלי לתת לזה יותר מדי חשיבות. כך לפחות היא אמרה בראיון על השיר הזה. 

אבל ההרמוניה, הלחן הנפלאה, העיבוד והקול החם והמלטף שלה שאין כמוהו, זה ממש חלום בעיניי.

השיר השני הוא Nude של רדיוהד.

השיר הזה ליווה אותי במשך שנה וחצי, בכל פעם שרציתי לבכות, פשוט שמעתי את אותו, הוא החליף את הדמעות.

יותר מזה אין לי מה להגיד, רק צריך להקשיב.

הבס עושה חם בלב, הקול של תום יורק יכול לגרום לי לרעוד. במובן חיובי כמובן.

בכלל, ממליצה להקשיב לכל ההופעה הזאת (נגיד בקישור הזה), היא כמו לשבת על ענן ולהקשיב למלאכים מנגנים.

השיר השלישי יהיה עיניים זרות של רונה קינן.

התלבטתי בינו לבין הריקוד המוזר של הלב, ובסוף החלטתי שהוא יותר מתאים. אני לא יודעת למה. תקשיבו ותבינו בעצמכם.

כשאני רוצה לשבת ליד הפסנתר ופשוט לשיר משהו, פעמים רבות זה השיר הזה. פעמים רבות זה גם הריקוד המוזר של הלב, אבל... השיר הזה. כן.

השיר הרביעי יהיה יצירה, ולא שיר.

בחרתי את הסיציליאנה של פוֹרֶה. היצירה הזאת הייתה באוסף יצירות שליוו אותי כל ילדותי, מרגע לידתי ועד השנים הראשונות של בית הספר היסודי. 

אמנם אני נגנית צ'לו ולא חליל, אבל הגרסה שהקשבתי לה בתור ילדה הייתה של חליל ונבל אז החלטתי לבחור בה (זה לא הביצוע הספציפי הזה, אבל אני נורא אוהבת את הביצוע הזה). אם אתם מתעניינים, חפשו ביצוע בצ'לו ופסנתר- פשוט חלום. יום יבוא ואנגן אותה גם!

השיר החמישי יהיה, מי אם לא Strawberry Fields Forever של הביטלס (למקרה שתהיתם...)

בזמן שסבי השמיע לי אך ורק מוסיקה קלאסית וג'אז בתור תינוקת, אבא בחר להשמיע ביטלס ואמא בחרה להשמיע בל וסבסטיאן. למי שלא מכיר את בל וסבסטיאן, ממליצה בחום! קליל ומשמח, הרמוניה נפלאה ובכלל פשוט כיף.

על השיר הזה אין לי ממש מה לומר. שיר נפלא, מזכיר לי את הילדות. תמיד יישאר לו מקום חם בליבי.

יש כל כך הרבה שירים שלא הכנסתי לפה, זה היה קשה מדי! נגיד מיוז ואביתר בנאי ושלומי שבן ובילי הולידי וכל הג'אז שאני אוהבת וקיור ודייוויד בואי ודפש מוד ופיקסיז ופוליס וסיימון וגרפונקל וקווין והסמיתס ויוני רכטר וברי סחרוף ויהונתן גפן ויהודית רביץ ומתי כספי ועוד רבים טובים ומוכשרים שאני כל כך אוהבת, ועוד כל כך הרבה יצירות!

ועכשו אעביר את השרביט לדייזי אדומה, קצוות, טיפוס של צהריים, סקס סמים וטל מוסרי,  אנה האופטמיסטית ואותיות שתעשה את האתגר ברגע שיהיה לה קצת חופש (אני מקווה). וכמובן, כל מי שרוצה לעשות את האתגר, מוזמן לעשות! מעבירה לכל מי שקורא כאן שרביט :)

מותר בכלל להעביר שרביט ליותר מאדם אחד? לא משנה, שיניתי קצת את החוקים.

מקווה שנהניתם, התעניינתם, גילתם דבר או שניים חדשים ובעיקר התמודדתם עם פוסט שבמקום סיפור הוא קצת ארוך ומייגע ומנותק משאר החלקים בבלוג.

אוהבת.