אם זה כל כך מסובך, אולי לא צריך להסתבך בכוונה. הוא לא נעלם, אני לא נעלמת, אם זה יקרה בעתיד זה יקרה והכל סבבה.

ויש גם אחרים שצריך להחליט מה עושים איתם.

טיילנו אתמול בשכונה של בחור אחד, הוא נורא לבד שם ולבד בכלל וזה כאב לי קצת בלב. אנחנו מכירים כבר כמה שנים ואף פעם לא יצא לי לפגוש אותו לזמן ארוך כל כך. תמיד הוא רחוק, במדינה אחרת או בעיר אחרת או פשוט כועס ולא רוצה להתראות. קצת כמו ילד קטן שנעלב משטויות שהוא ממציא. אבל הוא לא קטן, הוא בן עשרים כבר ומפחד מההמשך. לגור לבד זה לא נעים, לחיות לבד זה קשה, אבל הכי קשה זה אחרי כל הזמן שהוא לבד להגיע למסגרת חדשה ותובענית. אני בטוחה שיהיה לו טוב, רק רוצה שיחשוש פחות. כיף שאנחנו חברים.

אני ממש גרועה בלקבל החלטות, אבל בעיקר גרועה ברגשות. לא סתם החבר אז קרא לי אדישה (אני לא, פשוט לא ברור מה אני מרגישה).