ניקוי ראש

גם עכשיו, קצת יותר משלושה שבועות אחרי, הוא עדיין שם הסימן הכחול הענק ההוא על הרגל.

כל נגיעה קטנה בו מכאיבה קצת, מזכירה קצת את אשר ארע באותו ערב.

שאלתי אם אוכל לקפוץ אלייך, הסברתי שאני זקוקה למקלט, מקום בו לא אצטרך להתמודד עם הבעיות, הלחצים והכעסים הרבים שהצטברו בי. אתה הרי המקלט האולטימטיבי שלי, חם, נעים, מלטף ובעיקר לא שואל שאלות מיותרות.

אמרת שיש לך הרבה עבודה הערב, הבטחתי לא להפריע ובאתי.

אולי בגלל שלא התראנו המון זמן ,לא חשבתי שעלול לקרות בינינו משהו, אמנם המתח תמיד קיים שם, אבל מכאן ועד מגעים אמיתיים המרחק גדול, או שלא.

הגעתי, התיישבתי על הכורסא הקבועה שלי, קצת קשקשנו, וחזרת לעבוד.

אחרי כמה דקות, ביקשתי ממך חולצה קצרה, היה לי חם נורא והרגשתי שאם אני לא מורידה את החולצה ארוכת השרוולים שלי אני מתאדה תוך שניות בתוכה.

הלכנו לחפש בארון חולצה קצרה, ואז אמרת לי  "אם כל כך חם לך את יכולה להתפשט" עניתי לך שמבחינתי זה לא איום, אבל בשלב הזה בחרתי להשאר עם החולצה שאיתה הגעתי ולשבת ליד המאוורר.

אולי אז עברה לי מחשבה ראשונה בראש שהערב הזה יגמר אחרת, לא כמו שציפיתי.

חזרתי לספה שלי, לא לפני שהזכרתי לך שהנה אני כאן, ועדיין לא קיבלתי את החיבוק הקבוע שלי, אתה הרי יודע שיש לי פטיש חיבוקים רציני.

נעמדנו בסלון והתחבקנו, בהתחלה זה היה נראה לי מאולץ טיפה, אבל אחרי 3 שניות של חיבוק, פתאום הרגשתי אותך מבפנים, את החיבוק האמיתי שלך, זה שמועך אותי, שגורם לי להרגיש כל כך בבית אצלך בין הזרועות שלך.

אני לא יודעת כמה זמן זה נמשך, אולי עוד שניות בודדות אולי דקות ארוכות, אני רק יודעת שלא רציתי שזה יגמר. זה נגמר.

אח"כ החלטנו להזמין משהו לאכול, הלכנו על פיצה, בחרתי גם עבורך את התוספות, אתה תמיד טוען שאני יודעת מה להזמין.

כשהגיעה הפיצה, התיישבת לידי והתחלנו לאכול, ניסינו לשמור על מקדם זהירות בינינו ולא נגענו אחד בשני. עד עכשיו אני מנסה להבין מה בדיוק קרה לאחר מכן.

אני מודה שפתאום שמתי לב שהיד שלי על הברך שלך, נבהלתי לרגע, והחזרתי אותה חזרה לידי. אולי פרשת את זה כניסיון התקרבות מצידי, זו לא היתה הכוונה, אני חושבת שהנגיעה הזו היתה יותר נגיעה חיבתית, חברית, שהרי זה סוד הקסם בינינו חיבה עמוקה, פיזיות מלאת תשוקה אבל אף מילה על אהבה.

אחרי דקה או שתיים הרגשתי את היד שלך מלטפת אותי, ליטופים עדינים, כמעט לא מורגשים, בשיער, בפנים, בצוואר.

נשענתי עלייך. נתתי לעצמי לעצום את העיניים ולהרגע. רגיעה שהגיעה אחרי מספר חודשים מתוחים, ואז ידעתי שעשיתי את הצעד הנכון בזה שבאתי אלייך. אתה יודע להרגיע אותי כמו שאף אחד אחר לא יודע, והייתי זקוקה לזה.

מאותו הרגע הפסקנו לדבר. לדיבורים בינינו לא היתה עוד חשיבות, בחרנו להכנע זה לזה.