טוב אז כן... יש לי תחושה רעה,
כזו, שגורמת לכאבי בטן.
כזו שגורמת לי לבכות בלי שאני יודעת למה,
כזו שעושה לי לחץ על החזה שמקשה עליי לנשום,
כזו שאני יודעת, פשוט יודעת שמשהו טוב לא יקרה...

ואני חוששת.. למה?
כי חברה שלי הופכת לאנורקסית מול העיניים שלי ואין לי שום דבר לעשות נגד זה.
ידיד טוב של חברה שלי רב איתה, והיא דיי עצובה.
ידיד שלי שאני מאוד אוהבת התחיל לחתוך.
אני לא מפסיקה לבכות כמו ילדה קטנה.
יותר מדיי דברים מתפרקים.

אני מתעבת את ההרגשה הזו בעיקר כי אף פעם לא קרה לי שכשהייתה לי התחושה הזה לא קרה כלום.
תמיד קרה משהו.

והמחשבה על ללכת חוזרת שוב ושוב.
מה אם זה הדבר שיקרה?
מה אם זה הדבר הרע שיקרה ואני אגרום לעצמי ללכת?
מה אם אני אפסיק להילחם?

אני אופטימית בדרך כלל, אבל לא יודעת, לאחרונה? לאחרונה אני מדכאת כל אדם שאני מדברת איתו ותמיד חושבת על הגרוע מכל.
 
ואולי אני סתם חוששת, והכל זה בגלל שהיומולדת שלי היא עוד עשרה ימים.
גרר.
אופטימיות? חזרי אליי בבקשה, אני מתגעגעת יותר מדיי.

Shelly