אז ראיתי היום את טניה שוב.

אחרי כמעט חודש ומשהו שלא ראיתי אותה.

ו.. פאק.

איזה כיף לגלות שלא התגברת עליה לחלוטין ואת עדיין מרגישה אליה משהו, נכון? הכי כיף.

וזה מתסכל אותי כל כך..

אני כבר מבולבלת מדיי

כי טוב לי עם יערה, הרבה יותר משהיה לי טוב עם מישהי, וגם לראשונה בחיי אני לא מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי כל הזמן כדי שאנשים יאהבו אותי וזה רק בגללה, ברצינות, היא אחד הדברים הטובים שקרו לי בשנה האחרונה.

אבל אז יש את טניה.

שאני לא אוהבת אותה, אבל אני כן מרגישה אליה משהו, וזה מציק.

כי איכשהו תמיד כשאני רואה אותה בבית ספר אני משפילה ראש ונכנסת ללחץ, אם אני עם אנשים אני משתתקת ואני פשוט מפסיקה לתפקד.

אני אפילו לא יודעת למה, אני לא שולטת בזה.

וזה מעצבן כי כשאני לא רואה אותה אני עומדת זקוף מחייכת ומתנהגת כמו תמיד. משמע, מביכה בצורה מחרידה וקולנית 

כל העניין איתה, הוא היה.. נמהר מדיי, אימפולסיבי וכל כך לא מתאים לי..

אני לא ביישנית כל כך בדרך כלל, אני יכולה להתחיל שיחות עם אנשים אקראיים ברחוב בלי להרגיש מוזר אפילו קצת. אבל איתה אפילו שיחה לא הצלחתי לנהל ועוד ניסיתי לצאת איתה.

מה שהכי מתסכל אותי, זה שתכלס, הפסדתי חברה, כי היא ממש מקסימה בסך הכל, יש לנו המון תחומי עניין משותפים והיא אוהבת את הBBC.

אני מרגישה כל כך רע עם זה, עם איך שגמרתי את זה, עם מה שגרמתי לה, אם מישהי הייתה עושה לי את זה הייתי בועטת אותה לכל הרוחות, זו גם אחת הסיבות שאני מבויישת לידה

וכל זה פשוט יושב שם. מציק לי. 

וזה פשוט מרגיש לי רע כי.. אני אוהבת את יערה. מאוד. היא אחד האנשים הכי חשובים לי ואני באמת לא יודעת מה יקרה כשניפרד(let's face it, כמות הזוגות שורדים מהתיכון עד לחתונה היא מזערית. ולצערי, זה יקרה מתישהו ותוסיפו לזה שהיא אדם שמשתעמם בקלות.. אני מופתעת שהיא לא נפרדה ממני עד עכשיו)

אבל הבעיה היא, שעם כמה שאני מרגישה צבועה כשאני לא מספרת לה על זה, אני לא מסוגלת. אני לא רוצה לפגוע בה, אני רק חושבת על זה שהיא אולי תפגע מזה ואני מרגישה נורא עם עצמי

כי גם תמיד עולה עם זה המחשבה שהיא עלולה להפרד ממני בגלל זה, ורק המחשבה על זה גורמת לי לבכות

וזה עוד משהו שמפחיד אותי, ממתי יש לה השפעה כזו עליי? מתי לעזאזל הספקתי לאהוב אותה כל כך? וזה מבעית. המחשבה על זה שלמישהי אחת יש חלק כל כך גדול בחיים שלי.

אני כבר באמת לא יודעת, אני מבולבלת מדיי

לעזאזל, גיל ההתבגרות זה גיל נוראי.