אין לי סבלנות לכתוב פוסט שלם על הטיול, גם כי זה לא כזה קריטי וגם כי הוא היה זוועה.

אז אכתוב בנקודות רק כדי שאוכל לסמן לי וי בראש שעשיתי את זה~

זה היה טיול טוב, אבל גם נורא רע.

נתחיל בזה שראיתי הרבה יותר מדיי את טניה.

וכן, זה עדיין מציק לי.

כי לא, העניינים בין שתינו ממש לא מסודרים. לא אכפת לי אם מבחינתה זה כלום, מבחינתי זה עדיין סופר מביך וזה מציק ולא נעים לי לראות אותה.

אחרי הטיול הזה הבנתי שאני חייבת ללבן את כל העניינים ולסגור את זה לחלוטין והרמטית.

כי זה ממש לא יכול להמשיך ככה.

האמת שרציתי לדבר איתה בטיול, והיו לי כמה הזדמנויות, אבל בואו נאמר שבטיול הזה לא הייתי כל כך יציבה רגשית ולא הייתי מוכנה לעשות את זה באותו הרגע

למה לא הייתי יציבה רגשית? אני באמת לא יודעת.

אבל ביום השני של הטיול התפרקתי לחלוטין ואז הטיול נהרס בשבילי.

אוקיי, אני אומר קודם שביום הראשון היה איזה משהו מוזר שבו כיכבול הבטחתי לשני בחורים מהכיתה שלי שאבעט להם בביצים.

לא זוכרת אפילו למה, אבל ככה זה היה~
(מיותר לציין שלא באמת התכוונתי לעשות את זה וסתם תכננתי להפחיד אותם)
אבל, ביום השני, אני לא יודעת מה קרה לי.

הסתובבנו במקום שנקרא שבטא, ואז עידו, אחד מהם היה לידי, ופשוט איבדתי את זה לחלוטין. בעטתי לו ישירות לביצים, מכה קשה וכואבת.

ואז הוא נתן לי אגרוף לכתף ודחף אותי(הגיע לי, אני ממש לא מאשימה אותו) ואז השתדלתי להראות כאילו הכל בסדר אבל נכנסתי להתקף פאניקה, לחלוטין איבדתי את זה.
המחנך והרכז שלי ניסו לדבר איתי אבל לא הצלחתי להתנהג בהיגיון.
התחלתי לבכות בצורה נוראית, לא הצלחתי לנשום, ברחתי והתחבאתי באיזו פינה.
נרגעתי טיפה וניגשתי לעידו שבעטתי בו, להתנצל, כשבאתי הייתי רגועה, ואז התחלתי לדבר והמשכתי לבכות אז הרחתי להתחבא שוב. 

לקח לי כמעט חצי שעה להרגע וגם אז לא באמת נרגעתי.
זה היה נורא.

 ואחר כך ניסיתי להראות כאילו זה עבר לי, בקושי הצלחתי, היו עוד מאות פעמים שעמדתי לחלוטין להתפרק.

אחר כך נסענו לדיונות חול ושם כבר באמת נרגעתי.
הייתי שם עם החברות שלי, והשתדלתי להדחיק.

אחר כך, כשכבר באמת הייתי רגועה חזרתי לעידו והתנצלתי ואמרתי שאני ממש מצטערת ושאני לא יודעת מה עבר עליי

ואז חזרנו לאכסנייה, התנהגתי כאילו הכל כרגיל ואז התקשרתי לאור ושם שוב התפרקתי, בכיתי והוצאתי חלק מהאיכסה שהצטברה בי, אבל גם כאן לא את הכל כי ביקשו לחזור לחדרים, אז נשמתי עמוק והלכתי לישון.

ויום אחר כך, היה בסדר, אבל עדיין, הרגשתי רע על מה שקרה, והרגשתי ממש אשמה

ואז בלילה ההוא(השלישי) הרגשתי זוועה.

זוועה אפילו לא מתחיל לתאר את זה.

בערב פשוט התפרקתי לחלוטין.

הייתה לנו מסיבה, ערב אחרון ושיט אז חוגגים, בהתחלה היה אחלה, ואפילו התחברתי עם כמה בנות שלא חשבתי שאתחבר איתם שעזרו לי להתארגן ואז הלכנו למסיבה עצמה והרגשתי שם רע מאוד.
אז הלכתי לחדר של ידידים שלי(היחידים עם מחר ואינטרנט) והלכתי לדבר עם אנשים.
הייתי חייבת את זה.

ואז הלכתי משם כי הם הלכו לישון והתקשרתי שוב לאור ואז יצאה כל האיכסה שהצטברה בי בטיול, כל ההרגשה המזעזעת וכל התחושות הנוראיות שהרגשתי, לא הפסקתי לבכות לה בפלאפון, אני רציתי הביתה יותר מתמיד.

אני רק נזכרת בכל זה ואני רוצה לבכות.

אבל זה עזר לי להוציא את כל מה שהרגשתי והייתי צריכה את זה.

עכשיו לשמחתי אני הרבה יותר טוב, אני מאוד מקווה שזה לא יקרה שוב.

ועכשיו, אחרי שכתבתי את כל זה אני יכולה גם לכתוב חלק מהסיבות שאני יכולה לחשוב עליהן שגרמו לכל זה, להתחיל ולהחמיר כל כך-
 

*הייתי מנותקת שם לחלוטין מאנשים.
זה אולי ישמע דפוק, אבל אני רגילה ללדבר עם אנשים, בפייסבוק בסקייפ בפלאפון, להיות איתם בקשר.

 אבל לטיול הגעתי עם פלאפון ממש ישן, בלי שום מספרים, ולא היה שם אינטרנט(בחדר של הבנים היה כי הם התחברו מהפלאפון) ופשוט נשארתי לבד.

לא היה לי עם מי לדבר ולא היה לי איך להשיג מספרים.

איכשהו בסוף היום הראשון הצלחתי להשיג את המספרים של ענבר יערה ואור.

עכשיו, במהלך הימים של הטיול, יערה הייתה מאוד עסוקה, היו לה המון דברים לעשות אז איתה לא יכולתי לדבר ועם ענבר וול.. דיי רבנו לפני(מה שנורא תרם להרגשת חרא הכללית שלי) אז גם איתה לא יכולתי לדבר ואז נשארה רק אור. שגם לה יכולתי להציק רק בערב.
מה שגרם לזה שבקושי היה לי עם מי לדבר, הייתי לבד.

ווול, זה גרם לי להרגיש ממש רע.

*מישהי מהכיתה שלי, שהייתה מקסימה אליי בטיול עברה מולי בבוקר של היום שאחרי התקרית, ושמעתי אותה מדברת בקולי קולות עם מי שהייתה איתה "היא הרסה לעצמה את הטיול, היא לא מבינה אפילו מה היא עשתה! היא ממש מטומטמת"
ואז היא ראתה אותי, השתתקה, חייכה חיוך צבועה, עברה אותי והמשיכה לדבר, רק הפעם בלחש.

אוקיי, הבלגתי, חשבתי שאולי הבנתי לא נכון.

ואז ראיתי אותה שוב. עברתי מאחוריה, ושוב היא דיברה בקול, הפעם היא לא ראתה אותי, ואז כשהתקרבתי, היא הסתובבה, ראתה אותי השתתקה והמשיכה לשתוק עד שעברתי. ואז ראיתי אותן שוב ממשיכות לדבר נורא בלחש, לנסות שאני לא אשמע.

וזה פגע בי, פגע בי מאוד.

כי היא באמת מקסימה, אבל זה היה פשוט כלבה מצידה.

אלו שתי הסיבות העיקריות שאני יכולה לחשוב עליהן כרגע~

אז כן, זו בעיקרון החוויה שלי מהטיול.

היה נחמד, אני לא אומרת שלא, אבל ברובו הייתי ממוטטת נפשית.

בover-all? היה בסדר.

אבל לא מעט פעמים רציתי לקבור את עצמי.

אין לי כוח להמשיך לכתוב על מה שהיה, אלו הדברים העיקריים שיש לי כוח לכתוב~

מה גם שזה לא בדיוק יצא בנקודות, לא נורא.

אתם תחיו גם ככה~

שלי

ורוצים למחוק אותו. להשמיד אותו כאילו זה כלום.

 בשבילם זה סתם עוד אתר שאנשים כותבים בו, בשבילי? בשבילי המקום הזה מציל חיים.
הוא הציל את שלי.
הוא הבית השני שלי.
אני תמיד חוזרת אליו ותמיד אשאר איתו.

מבחינתם אנחנו מספרים, שורות טקסט חסרות משמעות.
אבל אנחנו כל כך הרבה יותר מזה

אני שיתפתי בבלוג הזה המון, הרבה יותר משאי פעם חשבתי שאצליח.
הבלוג תמיד היה כאן בשבילי, כתבתי בו דברים שהרגשתי, דברים שחוויתי, הוא משמר בתוכו דברים שלעולם לא אצליח להזכר בהם באותה צורה בלעדיו.
לקרוא פוסטים ישנים שכתבתי, לראות איך השתנתי, אין לזה תחליף.
אני יכולה לשקוע שעות בקריאת פוסטים ישנים, זה מתסכל ומכאיב אבל זה גם מדהים אותי איך השתנתי.

לטובה, לרעה, זה כל כך לא משנה.
המקום הזה גרם לחיים שלי להשתנות לחלוטין.
הוא הכיר לי אנשים ששינו לי את החיים.
ואני ממש לא מסוגלת לחשוב על החיים שלי בלעדיו.

האמת שאף פעם לא חשבתי שהמקום הזה מסמל בשבילי כל כך הרבה, אבל כשאני חושבת על זה? המקום הזה, האתר הזה, הוא אחד מהדברים שמרכיבים אותי.
אני מנסה לחשוב איך החיים שלי יראו בלעדיו, ואני באמת באמת לא יודעת.
אני לא יודעת מה אני אעשה אם הוא יסגר.
כי המקום הזה, המקום הזה זה הבית שלי, ולסגור אותו זה הדבר הכי נוראי שמישהו יוכל אי פעם לעשות לי.

אני לא חושבת שאי פעם פחדתי כל כך בחיים שלי.

הלפטופ שלי חזררררררררררררררררררר ♥♥♥♥♥♥♥♥

אתם יודעים מה זה אומר נכון? נכון! אני הולכת לחפור לכם שוב! והרבה!

כי עד עכשיו היה לי רק את האייפד וזה היה פאקינג לא נוח. אבל עכשיו יש לי לפטופ, הידד!

אז כן, פוסט זה הולך להיות בנוסף לפוסט הקודם רק בהרחבה-

אומנם כתבתי בפוסט הקודם שאין לי על מה לכתוב אבל לא היה לי דברים חשובים ששווים את הטרחה של לכתוב אותם.

אבל עכשיו יש לי כוח כי הרבה יותר קל לכתוב בלפטופ .ס.

אז שנתחיל?~

*אזהרה, קיטשיות לפנייך. ברח כל עוד אתה יכול*

יערהההההההההה

אני חופרת עליה כל כך הרבה לאחרונה.

אבל לא אכפת לי .ס.

אז כמו שציינתי ביום ראשון-שני הייתי אצלה והיה ממש כיף 3:

בעיקרון, הייתי אמורה לנסוע להארוקון ואז אליה אבל זה לא עבד.

היום התחיל דיי רע כי במקום לקום בשבע כמו שתכננתי אמא שלי העירה אותי בעשר בבוקר.

איחור של שלוש שעות.

אז לתל אביב הגעתי רק באחת.

ובאוטובוס בדקתי בדף פייסבוק וגיליתי שבכנס יש מלא בלאגן ואין כרטיסים ושאין לי למה לבוא.

אז הלכתי ישירות ליערה.
ברוב הדרך לתל אביב הייתי דיי מדוכדכת כי ממש רציתי לראות אנשים ובסוף זה לא הסתדר ;-;

אבל לא נורא, נסעתי ליערה!

הגעתי לרכבת בעזריאלי מחכה לעלות לרכבת לחולון. פספסתי שתי רכבות ברצף. fuck.
אבל לא נורא! בינתיים השתעשעתי בלהפחיד ילדים קטנים ולגרום למבגורים לבהות בי XD

הגעתי לחולון ונסעתי ליערה 3:

התרגשתי כל כך ;ס;
ואז ראיתי אותה והתחבקנו ואז הלכנו אליה הביתה 3:
עלינו אליה לחדר ואז היא נישקה אותי ואז הלכתי להוריד את כל האיפור והלבוש ולחזור להיות אנושית .ס.

רק אצייין - לשמחתי יש להן בית גדול, ככה שאנחנו היינו בקומה למעלה ואמא שלה בקומה למטה ויש הרבה מדרגות בין קומה לקומה ככה שזה אחלה .ס.
בכל מקרה~

דיברנו, התנשקנו, ואז ההתנשקנו צרפתית. 
זה היה מוזר כל כך ופייל כל כך. כאילו, מצידי. היא הייתה אחלה. 

אבל זה גם היה משעשע XD

בכל מקרה~

אחר כך הלכנו לאכול, גיליתי שליערה יש פוביה מירקות(הצבתי לי מטרה, לגרום לה לאכול לפחות עוד סוג אחד של ירק.) ואז הלכנו לראות ת'ור .ס.

זה היה סרט אדיר *-*

גם נורא השתעשעתי מצווחות ההתרגשות של יערה בכל פעם שלוקי הופיע XD

סיימנו לראות את הסרט ואז הלכנו לישון כי אני אדם עייף.

(תכלס, יערה שכבה איתי במיטה עד שנרדמתי ואז הלכה למחשב כי היא לא הייתה עייפה בשיט XD אני היחידה שמוצאת את זה חמוד? ;3;)

ואז בבוקר~
אני והיא קמנו לסירוגין כל אחת קמה ראתה שהשנייה ישנה וחזרה לישון וככה זה המשיך עד בערך עשר XD

ואז יערה גררה אותי מהמיטה והכריחה אותי להיות אנושית ולחיות ;;

אז קמתי, צחצחתי שיניים ואז התמוטטתי שוב לישון XD

וככה הלך בערך רוב היום השני~
יערה מנסה להעיר אותי ואני נרדמת בכל רגע אפשרי XD

ואז ירדנו למטה הכנו פנקייקים ושתינו תה .ס.

לשמחתנו אמא שלה הלכה לעבודה אז היינו לבד 3:

התחלנו לראות סרט ואז הפסקנו כי לא התרכזנו בו בשיט ועלינו בחזרה למעלה כי מיטה זה יותר נוח XD
אחרי שעה בערך התחלתי להתארגן~

ואחרי דרמת אוטובוסים קטנה(לעזאזל איתך תל אביב) יצאתי בחזרה הביתה 3:

לסיכום? היה ממש נחמד למרות שמה שעשינו תכלס היה רק לצפות בת'ור ולהתנשק XD

מיפ.

בית ספר............... לא רוצה.

אני לא אוהבת את בית ספר. אין לי כוח לדבר הזה וזה משעמם.

אבל.. אני חייבת ללמוד כי חוקים מזורגגים של ישראל.

מה גם שבשביל להתקבל ללימודי וטרינריה צריך תעודת בגרות. איכסה ;ס;

בכל מקרה~

אומנם אני דיי סובלת שם אבל לאחרונה המצב השתפר 3:

קודם כל, התגברתי לחלוטין על טניה. דבר שנורא מעודד אותי כי זה היה מתסכל לראות אותה, אבל עכשיו.. זה דיי אחלה, אנחנו פשוט שתי זרות עם עבר כשלהו, וזהו.

הבעיה היחידה היא שעכשיו אני לא מסוגלת לחשוב על אף אחת חוץ מיערה. וזה לא רע, אבל קשה לי להתרכז בשיעורים XD
אני מתגעגעת אליה ;;"
רגע מה. איך הגענו שוב ליערה. חזרה לבית ספר~

אז כן, ותכלס, אם פעם חשבתי שטניה שונאת אותי, אני כבר לא כזה בטוחה~

כאילו, היא חייכה אליי בחביבות נראה לי כשהיא נכנסה לכיתת אנגלית שלי בשביל לקחת שולחן, אז היא כנראה לא שונאת אותי כמו שחשבתי~

שזה נחמד .ס.
ובנוסף, אני יוצאת לטיול השנתיייייייי DD:
למרות שזה קצת מעציב אותי כי אם לא הייתי יוצאת הייתי יכולה לנסוע ליערה, אבל חברות שלי מכריחות אותי וכל העולם חוץ ממני מתעקש שאצא לטיול אז.. בית ספר אישר לי 3:
ניצנה הנה אני באה!

מה גם שמילאנו חדר שלם, ככה שהפעם אין פרחות או בנות מעצבנות שידחפו אלינו לחדר 3:

וגם! 

אני עתידה לעשות עשר יחידות ביולוגיה *^^^^^^^^^*
עוד צעד בדרך לחלומי להיות וטרינרית 3:

Mip~

היו עוד כל מיני דברים שרציתי לכתוב עליהם. ושכחתי. כי לשלי יש זיכרון מהמם.

אז אסיים כאן את הפוסט .ס.

בהביי לכם 3:

עריכה 22/3 - אני מעבירה לכיתה שלי סוג של מיני הרצאה על הקהילה הלהט"בית וכל מה שמסביב.
אין לי מושג מה לשים במצגת ועל מה לדבר באופן כללי.
רעיונות? 

נורא נחמד לי לאחרונה.

לא יודעת, מצב הרוח שלי השתפר פלאים 3:

הרוב בזכות יערה XD

הייתי אצלה בחופש פורים והיה ממש ממש כיף 3:

התנשקתי לראשונה - זה היה פייל. אבל הו וול XD

כשהייתי אצלה תכלס לא עשינו הרבה ועשינו המון. תלוי איך מסתכלים על זה~

ראינו ת׳ור אכלנו פנקייקים ושתינו תה והיה ממש כיף 3:

אבל זה הדבר היחידי שעשינו XD

בשאר הזמן רבצנו במיטה או ישנו.

יותר נכון אני ישנתי, אין לי מושג מה יערה עשתה בזמן הזה XD

(היא טענה שאני צריכה להפסיק לישון כל כך הרבה. אבל היי! אנשים לא מבינים שהם צריכים לקבל את זה שאני ישנה אצלם שעות כמחמאה! זה אומר שנוח לי שם! במקומות שאני לא מרגישה בהם בהם בנוח זה נס אם אני ישנה שעתיים XD)

הדבר היחידי שמתסכל אותי זה שאני אראה אותה שוב רק בפסח. ואני מתגעגעת אליה נורא ;-;

ובינתיים! קוספלייס רבותיי, קוספלייס! 

אז ככה-

ראיתי אתמול את הסרט הראשון של איירון מן. התאהבתי באופן מיידי.

ואז היום בבית ספר התחלתי לשרטט שמלת איירון מן ואני הולכת לעשות לו קוספליי 3:

אני מכוונת לעשות את זה בעולמות, אני מקווה שאספיק

ובכאמ״י אני הולכת להיות מיקאסה .ס.

אני ממש מחכה לזה 3:

אין לי כוח לכתוב עוד משהו~

סליחה שאני דיי נוטשת כאן

בהביי 3:

ואז שוב קיבלתי נכשל בספורט.

לעזאזל.

השנה הזו דיי נוראית בתכלס.

הרגע הזה שאתה לא מבין כמה בן אדם גורם לך לשמוח ולצחוק עד שאתה לא מדבר איתו יום שלם.

אני כל כך אוהבת את יערה, היא גורמת לי להרגיש כל כך טוב וזה משמח אותי

היא פשוט.. היא פשוט מושלמת. ברצינות, מושלמת.

ואני יודעת אין בני אדם מושלמים, ובדיוק בגלל זה אני גם יודעת, היא מושלמת.

אני מודעת לבעיות שלה, אני מודעת לחסרונות שלה, אבל כל כך לא אכפת לי מזה, אני אוהבת אותה מדיי מכדי שיהיה לי אכפת 

אני חושבת עליה ואני מחייכת

מקודם דיברתי איתה בסקייפ, ושרנו אחת לשנייה, ואז שמענו ביחד את love is an open door ואני פשוט.. פשוט.. תדמיינו כדור שלג שנמס והפך לשלולית, זה מה שהייתי באותו הרגע.

שלולית של רגשות ואהבה ואיכסה ורוד ודביק. 

בזמן האחרון אני פשוט שמחה וזה רק בגללה, אני מדברת איתה המון ומסמיקה כמו עגבנייה חצי מהזמן, זוכרים את השלולית הרופסת ומלאת הרגשות והוורוד והדביק? זה בערך מה שקורה לי בכל פעם שיערה אומרת לי ״אני אוהבת אותך״ רק שאז זה אפילו יותר גרוע ואני הופכת לאפילו יותר עגבנייה ומחייכת חיוך טיפשי ומאוהב(ככה ידיד שלי תיאר את זה XD)

זה כאילו.. כאילו באה יערה קטנה והתמקמה לה בנינוחות בתור הראש שלי והחליטה שלא בא לה לצאת.

אני אפילו לא יודעת מתי כל זה קרה, מתי התחלתי לאהוב אותה ככה גם כשאני מנסה להבין אני לא מצליחה

מה שהכי גרם לי להבין את כל זה ולהבין שאני לחלוטין שבויה בידיה שלה זה בעיקר אתמול(בתמצות ישנתי אצל חברה שלי, אני ויערה בקושי דיברנו ואז כשאני והחברה יצאנו לפגוש את החברים שלה לא כל כל התחברתי איתם אז רק דיברתי עם יערה רוב הזמן ואחר כל כשחזרנו אליה הביתה המשכתי להסתמס עם יערה ואז לפני שהלכתי לישון אני ויערה דיברנו בסקייפ לשתי דקות) לא חשוב על מה אני והיא דיברנו אבל אחרי זה פשוט.. פשוט הבנתי שהיא האדם הנכון ושמה שקורה כאן זה הדבר הנכון 

ואני לא מסוגלת להפסיק לחשוב עליה ואוף כל כך טוב לי איתה, אני לא רגילה לזה. למשהו שבאמת יכול להצליח ._.״

זה מפחיד אותי, אבל אני גם יודעת שכל עוד יערה תהיה לידי אז יהיה בסדר

אלוהים אני יוצאת כל כך קיטשית בפוסט הזה, אפילו אני עוד שנייה אקיא מקיטש.

טוב אני אפסיק כאן לפני שאני אקיא ריינבו ונצנצים לסביים בכל החדר, לילה טוב לכם 3:

הו ודנה, מאמי, אם את תספרי ליערה משהו מזה או תרמזי לה משהו אני תוקעת לך שיפוד בתחת.