למה אני צריכה להשתמש במשפט הזה כדי שהם יוותרו?

בתקופה האחרונה כל מיני בחורים מתחילים איתי.

דבר שדיי מפתיע אותי, אבל זה לא מה שאני הולכת לדבר עליו בפוסט הזה.

כולם, ללא יוצא מהכלל לא הפסיקו כשאמרתי להם שזה לא יקרה וויתרו רק כשאמרתי להם שאני לסבית. וגם אז לא כולם ויתרו.

וזה מעצבן אותי.

למה בחורה לא יכולה לומר ׳לא׳ או ׳מספיק׳ וזה באמת יהיה ככה? למה אני צריכה להגיע למצב שאני יוצאת בפניהם כדי שהם יוותרו? וואלה לא בא לי לספר לבחור שאני בקושי מכירה שאני לסבית. לא בא לי. אבל אני חייבת כי אחרת הם פשוט לא יוותרו. 

כי ״עדיין לא פגשת בחור כמוני״ 

כי ״כנראה שאף פעם לא היית עם הבחור הנכון!״ 

כי ״תני הזדמנות ואני אוכיח לך שאני שווה את זה״

כי ״אני לא כמו כל הבחורים הג׳יפה שפגשת עד עכשיו״

איכשהו, אתה תמיד תהיה הבחור הנכון, הבחור המיוחד, זה ששונה מכולם.

אבל תן לי לספר לך משהו, אתה בדיוק כמו השאר.

אבל אוקיי. רובם מוותרים כשאני מספרת להם.

אבל יש אחרים, שממשיכים. 

הם פשוט לא מצליחים להכניס למוח הקטן והמטומטם שלהם שיש בחורות שלא אוהבות בחורים.

היה אחד, שאמר לי ״נו זה כי את סתם מבולבלת, תאמיני לי אני אגרום לך לשנות את דעתך״

כן. כי כמובן שאתה מכיר אותי יותר טוב. אתה צודק לחלוטין! זה רק שלב, אני מבולבלת, נכון? כמובן שכן כי לא יכולה להיות בחורה שתכיר אותך ותהיה לסבית!

אחר כך אמרתי לו שיש לי חברה ושיוותר כי זה כבר פתטי ורק אז הוא וויתר. 

אבל רק אחר יש הוא יצא גבר וקרא לי ״לסבית מסריחה״

ולפני שמישהו אומר ״אז למה את לא אומרת להם מראש שיש לך חברה ושאת לסבית שנייה אחרי שאת מבינה שהם מתחילים איתך?״ זה כי לא מתאים לי לספר לבחור שרק הכרתי שאני לסבית ואני ממש לא מתכוונת לספר לו שיש לי חברה. אמורה להספיק לו הבקשה שלי שיפסיק וזה שאני אומרת לו לא.

מתוך סקרנות בעיקר,

סטרייטיות, מה אתן עושות כשבחורים כאלו נדבקים אליכן? 

אז ראיתי היום את טניה שוב.

אחרי כמעט חודש ומשהו שלא ראיתי אותה.

ו.. פאק.

איזה כיף לגלות שלא התגברת עליה לחלוטין ואת עדיין מרגישה אליה משהו, נכון? הכי כיף.

וזה מתסכל אותי כל כך..

אני כבר מבולבלת מדיי

כי טוב לי עם יערה, הרבה יותר משהיה לי טוב עם מישהי, וגם לראשונה בחיי אני לא מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי כל הזמן כדי שאנשים יאהבו אותי וזה רק בגללה, ברצינות, היא אחד הדברים הטובים שקרו לי בשנה האחרונה.

אבל אז יש את טניה.

שאני לא אוהבת אותה, אבל אני כן מרגישה אליה משהו, וזה מציק.

כי איכשהו תמיד כשאני רואה אותה בבית ספר אני משפילה ראש ונכנסת ללחץ, אם אני עם אנשים אני משתתקת ואני פשוט מפסיקה לתפקד.

אני אפילו לא יודעת למה, אני לא שולטת בזה.

וזה מעצבן כי כשאני לא רואה אותה אני עומדת זקוף מחייכת ומתנהגת כמו תמיד. משמע, מביכה בצורה מחרידה וקולנית 

כל העניין איתה, הוא היה.. נמהר מדיי, אימפולסיבי וכל כך לא מתאים לי..

אני לא ביישנית כל כך בדרך כלל, אני יכולה להתחיל שיחות עם אנשים אקראיים ברחוב בלי להרגיש מוזר אפילו קצת. אבל איתה אפילו שיחה לא הצלחתי לנהל ועוד ניסיתי לצאת איתה.

מה שהכי מתסכל אותי, זה שתכלס, הפסדתי חברה, כי היא ממש מקסימה בסך הכל, יש לנו המון תחומי עניין משותפים והיא אוהבת את הBBC.

אני מרגישה כל כך רע עם זה, עם איך שגמרתי את זה, עם מה שגרמתי לה, אם מישהי הייתה עושה לי את זה הייתי בועטת אותה לכל הרוחות, זו גם אחת הסיבות שאני מבויישת לידה

וכל זה פשוט יושב שם. מציק לי. 

וזה פשוט מרגיש לי רע כי.. אני אוהבת את יערה. מאוד. היא אחד האנשים הכי חשובים לי ואני באמת לא יודעת מה יקרה כשניפרד(let's face it, כמות הזוגות שורדים מהתיכון עד לחתונה היא מזערית. ולצערי, זה יקרה מתישהו ותוסיפו לזה שהיא אדם שמשתעמם בקלות.. אני מופתעת שהיא לא נפרדה ממני עד עכשיו)

אבל הבעיה היא, שעם כמה שאני מרגישה צבועה כשאני לא מספרת לה על זה, אני לא מסוגלת. אני לא רוצה לפגוע בה, אני רק חושבת על זה שהיא אולי תפגע מזה ואני מרגישה נורא עם עצמי

כי גם תמיד עולה עם זה המחשבה שהיא עלולה להפרד ממני בגלל זה, ורק המחשבה על זה גורמת לי לבכות

וזה עוד משהו שמפחיד אותי, ממתי יש לה השפעה כזו עליי? מתי לעזאזל הספקתי לאהוב אותה כל כך? וזה מבעית. המחשבה על זה שלמישהי אחת יש חלק כל כך גדול בחיים שלי.

אני כבר באמת לא יודעת, אני מבולבלת מדיי

לעזאזל, גיל ההתבגרות זה גיל נוראי.

לאיך שהייתי פעם בעיקר.

אז קראתי עכשיו סיפור ששיתפו בדף כלשהו שהוא כביכול קורע לב על מישהי שעברה התעללות ועכשיו השתקמה.
הבעיה? ככל שקוראים יותר אז מבינים שהסיפור מומצא.
וזה עצבן אותי, זה מעצבן אותי.
התגובות של "מדהימה ♥♥♥♥♥" או "את חזקה ומדהימה ובהצלחה ♥♥" הן תגובות של ילדות בנות 12.
תחשבו קצת. לבן אדם בגיל 12 זה בלתי אפשרי לחיות במשקל 25 קילו. לא משנה בכמה תת משקל הוא. מבחינה ביולוגיה, הוא ימות עוד קודם.

וזה דף יחסית מפורסם
וזה רק גרם לי להבין, שתופעות של פגיעה עצמית ובריונות, לפרסום של התופעה יש יותר חסרונות מאשר יתרונות.

לעזאזל, אני התחלתי לחתוך ולפגוע בעצמי רק כי שמעתי מאנשים אחרים שזה עוזר. אחרת? זה לעולם לא היה מתקרב אפילו לקצה המחשבה שלי.

הפוסט הספציפי ההוא רק גרם לי להבין כמה זה מחמיר.

ילדות בנות 12, בכיתה ז', חותכות כי החבר שלהן נפרד מהן.

חותכות כי מישהו זרק להן מילה אחת לא טובה.

ומאיפה הן קיבלו את הרעיון הזה של לחתוך? בדיוק מהדפים האלו. מהקבוצות תמיכה. מהחשיפה של הנושא.

אני מודה, חשיפה לנושא זה דבר טוב, זה גורם למודעות.

אבל החסרונות לחשיפה הזו עולים בהרבה על היתרונות.

מצד אחד זה מעורר מודעות לנושא אבל מצד שני? זה גורם לבנות בנות 12 לחשוב שלחתוך זה פתרון. הרי אם כולם עושים להם וזה עזר להם אז למה לא?

והרי כולן כל כך תומכים בהן אחר כך ומעודדים אותן שיהיה בסדר אז למה לא לחתוך קצת כדי להרגיש את האהבה הזו? כי כמובן שזה יפצה על ההרגשה הנוראית של זה שהשיער לא הסתדר לי בבוקר!

אני לא אומרת שכולן ככולן עושות את זה בשביל תשומת לב. ממש לא. אבל גם אלו שלא, אני יכולה להבטיח לכם שחצי מהן לא היו חושבות בכלל על לפגוע בעצמן אם הן לא היו שומעות על זה קודם.

הדבר שאני הכי מתחרטת עליו זה שחתכתי.
זה הדבר הכי מפגר ומטומטם ונוראי שעשיתי.

ועכשיו? עכשיו לראשונה מאז ומתמיד, אני חושבת למה בכלל התחלתי. מה הייתה הסיבה ומאיפה הגיע הרעיון הזה.

ואתם יודעים מה אני מבינה? שאנשים אחרים הכניסו לי לראש שזה עוזר.

שקראתי בפייסבוק על בנות שחותכות וזה עזר להן.

ואז כשהרגשתי רע, מאוד רע, במקום להתמודד אמרתי "למה לא?"
וזו בדיוק הבעיה של החשיפה הזו.

בנות ובנים(למרות שסטטיסטית, זה בעיקר בנות) שנתקלים בקושי הכי קטן מחליטים לחתוך במקום להתמודד עם הבעיות שלהם.

וזה הורס כל כך הרבה. כי זה מגדל דור שלא יודע להתמודד עם בעיות.
זה מגדל דור שלא למד איך לפתור דברים בלי לפגוע בעצמך או באחרים.

זה מגדל דור שאכפת לו רק מכמה תשומת לב הוא מקבל מהעניין.
החברה שלנו פגומה. רקובה.

זה צבוע מצידי לומר את זה, אני יודעת. גם אני חלק מזה. אני לא טלית שכולה תכלת.

אבל זה מרתיח אותי. זה מרתיח אותי שזה המצב כיום.

והדבר הכי נורא בכל העניין הוא הידיעה שתכלס? כדור הארץ יכול להמחק מהיקום ולא יקרה כלום. שום דבר. היקום ימשיך להתקיים. בלעדינו.

אבל אנחנו חושבים שאנחנו כל כך חשובים, כל כך נעלים! כשתכלס? אנחנו כלום. חלקיק מינאטורי ביחס ליקום.

לעזאזל סטיתי מהנושא.

אני רואה אנשים שהורסים את עצמם.
אני מכירה אנשים שפוגעים בעצמם.

אני רואה מקומות שלמים נהרסים ולא יכולה לעשות שום דבר בנושא.
אני באמת מפחדת לחשוב על העתיד, כי אם עכשיו אנשים פוגעים בעצמם רק כי זרקו להם הערה אחת קטנה מה יקרה הלאה? הם יתאבדו כי הם קיבלו 40 במבחן?

הילדה ההיא? ששלחה כביכול את הסיפור שלה? אני לא מפקפקת בזה שאולי היא כן עברה התעללות כשלהי, אני מפקפקת בעד כמה מה שהיא מספרת זהה למה שהיא באמת עברה. כמה מתוך זה אמיתי וכמה זה שקרים לבנים שנועדו לייפות את המצב ולהפוך אותו לקצת יותר לגיטימי לפגיעה עצמית.

למה בכלל אמור להיות מצב שבו זה לגיטימי? זה לא אמור להיות ככה.

הסיבה העיקרית שזה מתסכל אותי, זה כי גם לי זה לא עבר לחלוטין. אומנם הפסקתי לחתוך והפסקתי לפגוע בעצמי פיזית בצורה קשה אבל יש דברים קטנים, דברים שבשביל הצופה מהצד נראית חסרי חשיבות והם שאריות של הדבר הזה. שאריות של חוסר ההתמודדות. שאריות של חוסר הידיעה לאיך להתמודד עם דברים.

לעזאזל, מתי העולם הספיק להיות דפוק כל כך?

אין סיבה לכותרת, זה מה שעלה לי לראש~

גאד אני צריכה לישון. אני ערה כבר מאתמול בערב ואני עייפה ;ס;

יש חי עוד המון המון שעות ואין לי כוח בשיט XD

אבל לא נורא~

כל עוד אני לא אהפוך לזומבי מוקדם מדיי במהלך היום אז זה יהיה בסדר.

ביום ראשון הבא יש לי מתכונת ראשונה. במתמטיקה. תהרגו אותי 3:

למרות שאני דיי מוכנה, חלקית.

ואחר כל מתכונת בלשון ואז היסטוריה ואז ואז ואז.

כבר ציינתי שאני צריכה לישון?

ממש בא לי עוד חופש.

וגם עבודה.

כי אם תהיה לי עבודה אז גם תהיה לי משכורת וכסף משלי ואז אני אוכל לנסוע יותר למרכז ולחברים 3:

אבל אני לא אמצא בזמן הקרוב כי מעדיפים עובדים בני 17 מאשר 16 ;-;

ממש כואבת לי הבטן. יותר מדיי נס קפה על הבוקר.

מצד שני אם לא הייתי שותה את זה אז לא היה לי אנרגיה בשיט.

נקווה שאתעורר שוב בקרוב XD

אני בשיעור גיאוגרפיה. פעם ראשונה מזה נצח שאני באמת מגיעה לשעה הראשונה.

היה דיי מעניין, השיעור הזה היה מעניין, השיעור השני של גיאוגרפיה קצת משעמם כי אני חצי מתה.

I need coffee.

אפילו הכתיבה מתחילה לעייף אותי אז אגמור את הפוסט חסר התועלת הזה כאן XD

אז היי~
משעמם לי רצח וממש בא לי לכתוב על מה שהיה בעולמות אז.. ניתן לזה ניסיון!
(כן, לא כל כך סיפרתי אבל לאחרונה הסבלנות שלי נעלמה. ואיתה גם המון דברים אחרים והרבה פעמים אין לי כוח לכתוב על מה שקרה באירועים וכאלו אז אני לא כותבת ;;" סליחה ;ס;")

אז ככה!-

קודם כל, אירועי הכנס מתחילים הרבה לפני הכנס XD

שלי מצטרפת לקאסט ג'נדרבנדרס של האוונג'רס.

שלי מכינה סקיצה לשמלת איירון מן פשוטה יחסית והכל נראה אחלה!

שבוע לפני הכנס.

חברה שלי מבריזה לי ואין לי איפה לתפור.

לשלי בא למות.

היא מחפשת ומחפשת ובסוף מוצאת! יום לפני הכנס.

אז היה לי יום אחד לתפור את כל השמלה.

למזלי, כבר הכנתי הכל עוד קודם, את הגזרות, את חתיכות הבד, היו לי את כל החומרים.

תפרתי והשמלה הבסיסית נראתה מעולה והייתה ממש ממש ממש נוחה! התלהבתי נורא והייתי מרוצה 3:

ואז הייתי צריכה להוסיף את הסרטים הצהובים.

ואז דברים התדרדרו.

אבל.. בסופו של דבר, אחרי מאמצים רבים(וכשלונות מרובים) יצא משהו סביר בשביל שלוש שעות עבודה והכל היה מוכן לכנס!

אוקיי עכשיו אני מגיעה לכנס עצמו XD

אז יצאתי מהבית ברביעי בבוקר, עייפה מרוגשת ומלאת ציפייה, הגעתי מכפרי הנידח לעזריאלי ומשם בעזרת אור הגענו לכנס! D:

כל כך הרבה אנשיםםםםםםםם אמגגגגגגג *-*

אוקיי, הלכתי להחליף לקוספליי.
אלוהים זה נראה מזעזע. רציתי להתאבד ולא הייתי מוכנה לצאת מהשירותים.

ואז אור קראה ליערה שעודדה אותי ואז התארגנו בשירותים עוד קצת ויצאנו החוצה להסתובב XD

היה רגע מעט מביך(בשבילי) שבו האקסית של יערה נכנסה לשירותים, עכשיו תבינו את המצב, היא ממש יפה(לעזאזל איתכן בחורות יפות!), ואני נראית כמו תחת, לא רוצה לצאת מהשירותים בגלל הקוספלי ועם שמלה מזעזעת וגרבי זונה.

כן....... די רציתי לקבור את עצמי XD

אבל לא נורא. התעלמתי מזה ואז שלושתנו(אני יערה ואור) יצאנו החוצה .ס.

זה הרגע לציין - יערה עשתה קוספליי לפאמ!לוקי ודנה עשתה קוספליי לפאמ!ת'ור.
הקוספלייס שלהן היו יפייפים ;; 

בכל מקרה!
היה שם כל כך אדירררררררר *ס*

 אנשים מהממים, קוספלייס מושקעים וסופרהולוקים בכל מקום.

הסתובבתי עם יערה ודיברנו עם אנשים, כמעט התעלפנו מחום, אבל בסך הכל היה כיף 3:
נורא השתעשעתי מהעובדה שכמעט כל חברה של יערה שראתה אותנו דרשה מאיתנו להתנשק XD
אחר כך גם הצטרפנו בחזרה לדנה ואז הלכנו להצטלם~ .ס.
(קרו עוד דברים באמצע, אבל יש לי זיכרון של נעל ועברו כבר יומיים. XD)

מצאנו פינה נחמדה מאחורי האשכול וטל היה הצלם(טל בבקשה, תלמד לצלם יותר טוב.) ו-וול. צילום! .ס.

זה היה נורא משעשע וחלק מהתמונות תוכלו למצוא כאן! בבלוג של דנה <: 
 

אוקיי, בערך באחת, אני ויערה הלכנו לנמל תל אביב עם כמה חברות שלה, כי היה שם הפנינג נורא גדול של מארוול שנורא רצינו ללכת אליו.

טעות חיינו!

זה היה הפנינג דיסני
היו שם גם דברים של מארוול, אבל בודדים.

זה היה מתסכל כל כך ;-;

לא נורא!
הסתובבנו קצת בנמל אכלנו פרוזן יוגורט ואז חזרנו לסנטר שם נפגשנו עם בת דודה שלה והחברה שלה(בנות זוג) ומורן ומיכל(מורן - מי שהסתובבנו איתה בנמל ומיכל מי שהייתה איתנו בכנס ובסנטר) הלכו.
כן..... אז זה נעשה מביך ומשעשע באותו הזמן. XD

למה? כי נכון תמיד בסרטים וסדרות יש את הזוג הבוגר הזה שמטיף ומביך את הזוג הצעיר? אז בדיוק זה. רק בלסביות.
בכל מקרה, הלכנו איתן לגן מאיר ושהם אכלנו(יותר נכון יערה עדי ועדן אכלו ואני ישבתי בצד כי שבעתי מהפרוזן יוגורט) 

ואז דיברנו והיה את החלק של "מה?! עוד לא שכבתן?! אבל אתן בנות 16 חרמניות איך זה הגיוני?!"
ואני יערה דיי ישבנו מסמיקות XD
בעיקר יערה הסמיקה, אני די השתעשעתי XD
מה גם! שבאותו הזמן הייתה שם את המכירה של הגיארו ואני ממש אוהבת אותן ונורא רציתי לומר להן היי אבל.. אני שלי. זה מביך. אז לא אמרתי כלום XD 

אוקיי, אחר כך נפרדנו מהן ואני ויערה חזרנו לכנס, שם גילנו שכבר דיי משעמם ואין מה לעשות אז נסענו אליה הביתה! ברוב הנסיעה נימנמתי עליה ואז הגענו אליה, אכלנו, התקלחנו והלכנו לראות סרט 3:
יותר נכון ניסינו לראות סרט, נרדמתי חמש דקות אחרי שהוא התחיל כי הייתי מתה מעייפות XD

אבל התעוררתי כל חמש דקות כי או שהיה לי חם(ברצינות. זה היה נוראי. היה שם חם כל כך עד שהגענו למצב שאנחנו ישנות בתחתונים ועם שמיכה דקיקה ובכל זאת נמסנו.) או כי יערה העירה אותי כי שעמם לה XD

אבל גם כשהיא העירה אותי זה לא בדיוק עבד כי כשאני עייפה לא באמת אכפת לי ואני פשוט נרדמת.

ואז קמנו!
יותר נכון היא זרקה אותי מהמיטה וצרחה עליי לקום כי אנחנו כבר מאחרות. XD

התארגנו, אני החלפתי קוספליי לקוספליי סילנד כי תיעבתי את השמלה והיא התלבשה כמו לוליטה מקסימה עם פאה ורודה ובוהקת ואוזני חתול 3:
מורן גם באה ואכלנו שלושתנו ארוחת בוקר
ואז נסענו בחזרה לכנס .ס.

היה שם הרבה יותר נחמד כי הקדשנו הפעם יותר זמן ללהסתובב ולהנות ופחות זמן ללרוץ בין אנשים ומקומות

אמרתי היי לאנשים ובסך הכל היה דיי נחמד 3:

ואז בסביבות שתיים אני חושבת? דיי מיצינו אז ליווינו את מורן למשפחה שלה שהייתה בסינמטק ואז אני ויערה המשכנו להסתובב ברחוב ביחד

הלכנו לאכול גלידה(מה שעצוב זה שזה היה בערך הדייט הראשון שלנו מתוך חודשיים שאנחנו ביחד. XD) ואז די השתעממנו וישבנו על ספסל ברחוב והתחלנו לשיר ולשחק משחקים מפגרים XD

ואנשים ברחוב לא הפסיקו לבהות בנו. זה היה משעשע XD

וכשאנשים שאלו למה אנחנו מחופשות או "היום לא פורים!" דיי צחקנו וענינו דברים כמו "אה באמת! אוי ואבוי! שוב פספסנו בכמה חודשים!!"

או שהייתה מישהי אחת באוטובוס כשחזרנו ליערה ששאלה האם אנחנו מפרסמות פאות. אז זרמנו איתה XD

ואיכשהו השיחה הגיעה לזה שאני ויערה דוגמניות שמהלכות ברחוב עם פאות כדי להראות לאנשים שזה נורמלי וכיף ושאנחנו מפרסמות חנות פאות באלנבי.

אחלה!

חזרנו אליה, שוב התקלחנו כי היינו מסריחות להחריד ואז אספתי את כל הדברים שלי(אני חייבת להודות שהיה משהו מנחם בלראות את כל הדברים שלנו מעורבבים אחד בשני וזה היה קצת מתסכל להצטרך להפריד אותם ;;") וכשהכל היה מוכן בדקנו אוטובוסים ונפרדנו עוד אצלה בחדר כי כשזוג בחורות מתנשק ברחוב לפרידה זה לא מתקבל כל כך בברכה ._."
אחר כך יצאנו לאוטובוס, וכשהוא הגיע התחבקנו וחזרתי הביתה~
וזהו .ס.

הדבר היחידי שממש ממש ממש תסכל אותי בכנס? לא, לא השמלה. העובדה שלא היה שם שום דבר של איירון מן! #@$%Y#$%^&*
אני קצת הרבה התאהבתי לחלוטין בדמות שלו, בשחקן, ו-וול.. בכל דבר שקשור אליו.
אחת הסיבות שרציתי ללכת להפנינג של מארוול זה כדי לקנות דברים של איירון מן.
אבל. לא. היה. שם. כלום.
לא בעולמות, לא בהפנינג ולא בשום מקום ס.ס

 
הו וול~ 

טוב אז זה היה עולמות בשבילי 3:

והייתי מצרפת תמונות לכל הפוסט המתיש הזה אבל כבר אין לי כוח ;;

כשהייתי אצל יערה(בעולמות, רביעי-חמישי) אז התקלחנו ביחד.

וידידה שלי אומרת שזה מוגזם מדיי לדעתה ושהתקדמנו מהר מדיי

עכשיו בדרך כלל הייתי מסכימה איתה, אבל הפעם דווקא לא, כי זה ממש לא הרגיש לי כאילו התקדמנו מהר מדיי ואני חייבת לציין שזה היה נחמד.

ועכשיו אני יושבת ותוהה, זה באמת היה מוגזם מדיי? גם אם אני לא מרגישה שזה היה רע, זה עדיין רע?

כאילו, אם אני לא מרגישה רע עם זה, אז זה עדיין אומר שזה רע?

ועכשיו זה מתסכל אותי.

היא גורמת לי להרגיש רע עם זה ולהתחרט על זה כשבתכלס ממש לא אכפת לי.

ולא יודעת.

עד לפני שסיפרתי לה לא חשבתי אפילו לשנייה שאולי זה היה לא במקום ועכשיו אחרי שהיא אמרה לי שהיא חושבת שזו הייתה טעות ושזה היה מפגר מצידי ושאנחנו יוצאות רק חודשיים וזה מהר מדיי ועכשיו אני לא מפסיקה לתהות אם זה באמת נכון.

האנשים האלו שאומרים "אין לי בעיה עם לסביות, אבל הומואים? לא!"

ברצינות, מה הקטע?