Stay alive and fuck it!
יש לי חיים מאוד טובים. אבל מותר לי לכעוס עליהם לפעמים, לא? |
 כינוי:
Yuli Vas בת: 27
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2014
עדכון קטנטן (כי פשוט אין לי שם אחר בשביל החרא הזה)
זוכרים את המתיחה הנחמדה שתכננתי לחבר שלי לפני כמה פוסטים? כן, היא לא יצאה לפועל -_- .
אם אי פעם שוב אתכנן איזושהיא מתיחה תזכירו לי בבקשה לא לספר עליה לאמא שלי, טוב? תודה. אז כן.... סיפרתי לאמא שלי על המתיחה והיא טענה שזה "יותר מידי אכזרי". No its not. הסברתי לה, שלעשות טראומה מעוגיות אורואו זה לא אכזרי מאוד... (נכון?) וכשסיפרתי לקורבן התמים שלי (כן בטח) על הנקמונת הקטנטונת הזאת הוא גם הגיב ככה. נו באמת אנשים! תלמדו ליהיות אכזריים! רק ככה האנושות שרדה 2000 שנה בערך.
מה עוד קרה לי בשבוע-שבועיים האלו?
טוב, לא הרבה.
חזרתי ללימודים (זאת אומרת לנכשלים שלי שאוהבים אותי מאוד זמן האחרון) קנו לי פלאפון חדש (סוף סוף! סמסונג 4S זה נחמד-כשהוא אמיתי) LG G2 ובינתיים הכל דבש... מילת מפתח- בינתיים. בטוח שבעוד כמה זמן יקרה לי משהו.
אה כן! ואני לא אוהבת את המערכת גיוס של צה''ל.
שלחתם לי צו ראשון, בסדר. הלכתי לשם ל10 שעות שמיתוכם 7 ישבתי לחכות שיקראו לי. אבל לשלוח לי עוד צו בשביל בדיקות רפואיות זה כבר מעצבן. HELLO!!!!
אני בכיתה י''א! יום אחד שאני מפספסת זה שבוע של השלמות! זה לא שאני לא אוהבת חופש מהלימודים כשלאחרים אין (כי אז אפשר לעשות מוחעחעחעחעחע) אבל זה כשאני לא בכיתה קשה כלכך....
בקיצור, זונות.
עד הפעם הבאה,
שלכם יוליה.
(רוסיה עם הרבה מאוד פיצוליי אישיות)
כי באלי את הכתובית הזאת 
| |
ספורט בישראל- וגם לעורר את אנשי ישראבלוג בשביל להציל את ישראבלוג.
היום קוראים יקרים אני רוצה לעורר את המודעת לספורט בישראל. בואו נעזוב לרגע (כן! לרגע!) את הירידות לברלין, מחאת המילקי (שאני אישית לא יודעת למה אתם מוצאים אותו טעים), את האבולה (לידע כללי לא כדאי להגיד במטוס:"אני בדיוק חוזר ממערב אפריקה"-יורידו אתכם ישירות ויקחו אתכם לחדרי בידוד.אז נא לא למתוח את צוות העובדים במטוס,תודה.) ואת כל שאר הדברים שמעסיקים כרגע את החדשות ואת העיתונים שלנו. בענפי הספורט השונים שיש לנו בארץ יש ענף אחד קטן, שמהווה כ1-5 אחוזים מכלל אזרחי הארץ (גם ישראלים גם ערבים וכל העמים שיש לנו בארץ. כן כן אני גם מתכוונת אליכם בדואים יקרים שלנו) שמכונה: ספורט סוסים.אני דיי בטוחה שאף פעם לא שמתם לב שאין לנו נציגים מהארץ באולימפידות בספורט זה. לא בקפיצות,לא ברכיבה אומנותית, לא ברכיבה מערבית, ובטח שלא במירוצי סיבולת. אתם אולי תוהים למה המודעות (שאין כזאת בארץ!) לספורט הזה כלכך מעצבנת אותי. בשנה האחרונה פרשתי מבית הספר לרכיבה שלי בגלל שלא הסדרתי עם המדריכים וכי הם לא לימדו אותי את מה שרציתי. אז מאותו רגע הייתי דיי זאבה בודדה שלא ידעה מה היא רצתה מעצמה ומאחרים (כמו כל נער\ה טיפש עשרה ממוצע\ת). אבל בשבוע האחרון האירו לי את העיניים שקשר לסוגי המירוצים ברכיבה אנגלית בעולם: קפיצות, דרסאז' (רכיבה אומנותית), מירוצי סוסים (שלא חוקיים בארץ אבל בכל זאת מתקיימים), ומירוצי סיבולת. ותנחשו מה אני מגלה כשאני חוקרת קצת על מירוצי סיבולת? שאין כאלה בארץ.
אבל קודם בואו נסביר לכם מהם המירוצים האלה:אלה מירוצים, שיכולים להמשך יום או אפילו שבוע,שבו הרוכב והסוס צריכים לעבור מספר ק''מ מסויים. הסוס והרוכב צריכים ליהיות בכושר ממש טוב, ובעלי סיבולת גבוהה.
אז כיהודיה טובה, אני רוצה את המירוצים האלה בארץ- בשביל תנחשו מה? להיות טובה בזה גם. אולי זה אנוכי ומוגזם אבל תתארו לעצמכם פרס של אליפות עולם על המדף , גאווה ישראלית, תתארו לעצמכם כמה כסף נוכל לקבל אם נוכיח שיש לנו סוסים טובים ובעלי חוזק (ויש לנו כאלה!), אנחנו יכולים להראות לפאקינג אנגליה ודובאי שהן המובילות בתחום שאנחנו אולי קצת אבל אנחנו בדיוק כמוהם! אני אולי בת 16 עם חלום שיותר מידי גדול עליי, אבל אם אנחנו יכולים לשקם את ישראבלוג (ואנחנו בדיוק בתהליכים של שיקומו פשוט תסתכלו בבלוג של איכפת לי) אנחנו גם יכולים להראות מודעות לכל הארץ או לפחות לחלקה (ואני מקווה שהגדול) שוואלה, ענפי הספורט הקטנים בארץ רוצים להשמיע קול! אנחנו רוצים תחרויות, אנחנו רוצים השקעה, ואנחנו רוצים ניצחון! יש בזה גם יתרונות: יהיו יותר מקומות עבודה, יהיה אפשר ללמד עוד ועוד אנשים על תחביבים\מטרת החיים שלנו. אם זה יתפתח, אני מבטיחה לכם שיזכרו בנו בגלל הספורט ולא בגלל המלחמות והשמועות המטומטמות.
אז עד הפעם הבאה,
שלכם יוליה.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
