מחר בבוקר היא תסלח לי

אז חזרנו מיוון ואני קצת נעלם,

אין לי זמן לכלום.

אני כל כך עסוק בלדאוג לעצמי בתחומים שונים - שאני מזניח אותי בשאר התחומים.

אני בקרוב אכתוב פוסט על יוון, על האלכוהול והיציאות, ובעיקר על השוודיות. 

איך אנחנו אוהבים שוודיות. עם הבלונד, עם זה שיש מה לתפוס, ואפילו מוכנים להתמודד עם העגילים הענקיים של הצלב בכל אוזן.

אני חייב לאסוף את עצמי בידיים - ולדאוג לצרכים שלי. מרוב שאני מנסה להספיק את הכל אני לא מספיק כלום,

ובנתיים אני רק מוצא את עצמי מתגעגע לריח של הליידי מיליון שלה בסדין שלי.

מתגעגע ללפתוח את העיניים ב5 בבוקר, לסרוק את החדר החשוך, לחכות שהעיניים יתרגלו לשחור הזה, ואז לראות את החוטיני הבהיר שלך על הרצפה.

מתגעגע לקשר הכל כך מוצלח הזה, בלי סרטים, בלי סצנות, בלי מסכות ובלי להתאמץ. שני אנשים שאוהבים להזדיין ודווקא יש ביניהם חיבור טוב.

מתגעגע להודעה כל יום שישי כשאת למטה, ללפתוח לך עם נשיקה בלחי.

מתגעגע ללהסתכל במבט ריק בטלוויזיה הפתוחה, שנינו משחקים אותה כאילו זה באמת מעניין ותוך חמש דקות אנחנו כבר בלי בגדים.

מתגעגע לזה שלא משנה כמה את חרמנית את אף פעם לא תעשי צעד, גם כשאני בודק אותך. במיוחד כשאני בודק אותך. תעדיפי שנשב גם שעה וחצי מול הטלוויזיה, משתעממים ועל סף הרדמות, העיקר שאם אני לא מנשק אותך ראשון - אז לא יהיה פה כלום.

מתגעגע לדרך שלך להגיד לי שאת רוצה - וכמה אירוני, זה היה להגיד לי שאת מתגעגעת.