אתמול ישבתי עם אישה מדהימה לשיחה, שיחה בת שעה, שיחה שגרמה לי לקבל כמה תובנות.

תובנות לגביי עצמי, לגביי החיים שלי, לגביי הפחדים שלי, לגביי אכזבה.

היא נתנה לי להסתכל על עצמי מהעיניים שלי, היא פשוט הניחה מולי "מראה" ונתנה לי לראות את התנהגותי וחששותיי מול העולם.

כמובן שהתפרקתי ובכיתי קצת, האמת הריי קשה, לא?

הבנתי כמה דברים, הבנתי ששמונה עשרה שנה אני חיה בשביל אנשים אחרים, אני חיה בשביל לספק את צרכיהם, לא בשביל לספק את עצמי.

אני שמונה עשרה שנה לא חיה באושר מופתי, כי תמיד התעסקתי בלגלות מה יגרום להוא ולהיא אושר ולספק להם אותו, והיום,

בגלל האושר שלהם, אני לא יודעת מהו האושר שלי.

אתמול נפל לי האסימון שבאמת חיים פעם אחת, והיום אני דיי מתחרטת על השמונה עשרה שנה האלו.

חרטה. אני לא רוצה להגיע לגיל שבו אני אתחרט על הכל, על כך שלא עסקתי בדברים שמעניינים אותי, בדברים שאני אוהבת, על כך שלא הגשמתי את עצמי, הגשמתי את החלומות שלי.

הגעתי לרגע שבו החלטתי ללכת על פי מה שטוב לי ולשים קץ סוף סוף לעניין של לחיות בשביל כולם אבל לא לחיות בשביל עצמי.

אני רוצה להיות מאושרת, ואף אחד ואף דבר לא יפיל אותי בדרך. לא מעניין אותי מה תגידו, מה תחשבו, מה תסיקו, זה שלכם. אני את שלי עושה, אני היום פוסעת את פסיעתי הראשונה במסלול חיי, במסלול ההגשמות.

החלטתי לקחת סיכונים, ולקחתי אתמול החלטה לא קלה בכלל, אבל עשיתי אותה ועכשיו אני כל כך מסופקת, עכשיו אני כל כך גאה בעצמי, וזה שווה יותר מהכל. כיף להיות תלויה בעצמי, כיף לספק את עצמי, כיף לגרום לעצמי להיות גאה בעצמי, בלי שום עזרה מהצד.

בעולם שלנו אין הערכה, אין הערכה לנתינה, אין הערכה לאהבה, אין הערכה לרגש, זאת הסיבה למה אין הערכה אליי.

לרותם.

הגיע הזמן להניח בצד את כולכם ולהתעסק רק בעצמי, במה שטוב לי.

תתחילו לחיות בשביל עצמכם, תתחילו לספק את עצמכם, לעשות דברים שאתם אוהבים, דברים שעושים לכם טוב, דברים שיגרמו לכם לעלות למיטה מחוייכים, דברים שיתנו לכם את ההרגשה שלא בזבזתם את היום.

תזכרו שבסופו של דבר אלו לא החיים של אמא ושל אבא, לא של סבא ולא של סבתא, לא של הבן או הבת זוג, אלו החיים שלכם, ואם לא תדעו מה עושה לכם טוב אתם זורקים את החיים שלכם לפח. אף אחד לא יכול לבוא ולהחליט לכם מה לעשות ומה לא, אם אתם מספיק בוגרים אתם יודעים הכי טוב מה עושה לכם טוב, מה בשבילכם ומהי הדרך הנכונה שלכם, הדרך שבה אתם צריכים להתחיל לצעוד.

תממשו את עצמכם, תאהבו את עצמכם, אם לא אתם, אף אחד אחר לא יעשה את זה.

אז היום אני מתחילה דרך חדשה, סוף כל סוף הדרך שלי, הדרך שאני אסלול

ואני יודעת שאם ארצה מספיק, אני אצליח ובגדול.

הבחירה שעשיתי זה שפרשתי מהלימודים, מהעתודה. מה שאומר שאני מתגייסת בקרוב.

חשוב לי לומר שלא וויתרתי לעצמי, ישבתי על התחת בלימודים הללו חמישה חודשים, ניסיתי, השקעתי, אבל מה ... לא הלך.

מסתבר שזה לא בשבילי , הנדסאות של מכונות.

לא הייתה לי קלה בכלל הבחירה הזאת אבל עשיתי זאת והתמודדתי מול ההורים שלי שאלו החיים שלי ואני יודעת יותר טוב מכולם מה מתאים לי ומה לא.

רק קחו סיכונים ותאמינו בעצמכם!

עריכה :

♥ היום מאפרת את מיטל

♥ נפגשת עם מרינה

♥ הכנות אחרונות לתחפושת

♥ מחר בבוקר-צהריים מסיבת רחוב בתל אביב (:

זאת אני >