אשמת הכוכבים של טימותי.

עכשיו אני רק חלק מהעקומה, חלק מהגרף העקום של החברה, שלכם. 

ממוצעת, רגילה.

בין אם זה הציונים שלי, הקב"א שלי, האישיות שלי - אני ממוצעת.

וכל אחד רוצה להרגיש שהוא קצת יותר מיוחד מהממוצע, גם אם זה לא במספר כזה גבוה.

גם אחוז אחד יהיה בסדר מבחינתו. רק להיות יותר מה"ממוצע". 

גם אני כזו. 

תמיד ידעתי שאני ממוצעת. תלמידה ממוצעת, ציונים ממוצעים, חשיבה ממוצעת.

ידעתי שדווקא בצבא זו הזדמנות להוכיח לכל מי שחשב ככה אחרת - לפחות לי. 

אבל מסתבר שכל הסטיגמות פועלות דווקא עליי. 

ואין בי שום פוטנציאל נסתר להיות מישהי אחרת, להיות מישהי שאני לא.

והציונים שלי בתיכון משקפים בדיוק אותי.

והקב"א שלי משקף בדיוק אותי.

והציורים שלי

והחשיבה ה"יצירתית" שלי.

והרצונות שלי.

הם רק אני. אני הממוצעת.

אני לא חושבת שאני יכולה להרגיש יותר טיפשה ממה שאני כבר עכשיו..

אני רק אשכב קצת ואנוח.

רק עוד קצת.