לאותם אנשים שאומרים שאני סנובית לפעמים (או תמיד, תלוי כמה הם מנומסים) - 

יש לי כלל מאוד פשוט - אתם תקשיבו לי אני אקשיב לכם. ואני מתכוונת באמת תקשיבו ולא תתווכחו איתי במשך שעה וויכוח בסגנון - 

אני: אתה יכול בבקשה לא לדחוף לי את השניצל שלך לפה שלי? 

מישהו: למה? 

אני: אני צמחונית וגם אם לא הייתי אני לא ממש רוצה שתדחוף לי דברים לפה. 

מישהו: אבל את אוכלת ירקות. 

אני: כן. 

מישהו: אבל גם ירקות חיים.

אני: יש להם לב, מוח?

מישהו: אבל גם ירקות חיים. 

אני: אני לא מבקשת ממך שתהיה צמחוני אני מבקשת ממך לא להכניס לי בשר לפה בכוח. 

מישהו: אבל גם ירקות חיים.

אני: טוב, בסדר, גם ירקות חיים. 

מישהו: הא-הא את לא צמחונית. 

באמת באמת תקשיבו. 

כמה פעמים אתם דיברתם עם מישהו ולא באמת הקשבתם למה שהוא אומר, ראיתם את תנועות הידיים שלו, הבנתם את הבעות הפנים שלו? להקשיב זה יותר קשה ממה שאתם חושבים, אני מסכימה, ולכן אני לא מצפה שתעשו את זה כל הזמן, אני מצפה ממכם את מה שאתם מצפים ממני ברמה של להקשיב. כן - בפעמים אחרות אני מבקשת הרבה יותר מידי אבל אני רק רוצה שתקשיבו. תקראו, תבינו. תראו קצת כבוד. 

זה לא מסובך מידי, אני דיי בטוחה. 

רותי, בלי יותר מידי תיאורים. 

נ.ב - הוויכוח המודגש התרחש באמת. 

רותי, שוב.