באמצע מסע שופניג מטורף בשופרסל קיבלתי טלפון מהמפקדת החדשה שהודיעה לי שמחר יש לי- שימו שלב- כנס משתחררים!!!

**"יום שחרורי קרב הוא בא ליבי מלא געגועים..."**

אבל כמובן שאת העובדה המשמחת שיום השחרור שלי מתקרב הייתה חייבת להרוס לי העובדה הכנס נימצא בעיר האחת ולא אחרת- אילת! והוא מתחיל בעשר וחצי.

איך מנתניה אני אמורה להגיע לאילת מחר בעשר בבוקר? אה זה פשוט: אני צריכה לעלות על אוטובוס לבאר שבע, לישון שם לילה ומוקדם מוקדם בבוקר לעלות על האוטובוס הראשון לאילת.

לא צה"ל אני עדיין מקבלת מחזור... לא זיינת אותי מספיק חזק! (מה גם שאני על גלולות ;))

קיצר, התיק כבר ארוז, אני יוצאת על אזרחי אז המדיי א' והנעליים הצבאיות בתוך התיק, הנשק מוכן ובחמש אני מתחילה תנועה לכיוון ב"ש שבדרך אני עוצרת לפגוש ידיד בעזריאלי ושעה אחר כך אני הולכת לפגוש כמה חברים בקניון איילון לסרט.

אחת- עשרה אני על האוטובוס לב"ש ומחר בבוקר- אילת.

אז ממש בקצרה מה היה לי הסבב...

הפלוגה החדשה מדהימה מדהימה מדהימה! המג"ד צדק כשאמר שהוא סומך עליה בעיניים עצומות. המ"פ שם מושלמת! וכולם אוהבים אותה... אבל זה גם מה שחשבנו בהתחלה על המ"פ בפלוגה הקודמת אז אני לא ממהרת לקפוץ למסקנות. אבל נכון לעכשיו- היא מדהימה!

כמובן שיש כמה פאקים שאפשר לשפר, השבצ"כ לא מעודכן ויש בו כל הזמן שינויים (ממש כל הזמן בשעה אחת הספיקו לעלות אותי מטבח, להוריד אותי מהמטבח לסיור לילה ואז להוריד אותי מהסיור ולעלות אותי שמירה). ורוב הפוקוס הוא על החיילים הבעייתיים (אלו בסך הכל שניים וחצי אנשים) ולא על החיילים הטובים (רוב הפלוגה).

אבל בניגוד של 180 מעלות מהפלוגה הקודמת שלי, שגם בה היו את הקטעים האלה, בפלוגה הזאת רוצים ושואפים להשתפר. ובפלוגה הזאת- בניגוד לקודמת- המ"פ מאמינה בחיילים ולא יוצאת לבד לשטח לתפוס חודרים או מבריחים ואומרת לכוחות לחכות בצד.

המפקדת שהייתה לי הייתה משהו מיוחד, עקשנית וטובה ולא מוכנה לוותר על אף חייל, לצערי היא יצאה בשבוע האחרון לקצונה. נפרדנו בחיבוקים ודמעות ועכשיו קבלתי מפקדת חדשה שהפקודה הראשונה שקבלתי ממנה היא: "יש לך מחר כנס משתחררים".

גם המ"מ שלי ממש אחלה, הוא ממש מעריך אותי וחיילים אמרו לי שהם שמעו אותו מדבר עלי בהתלהבות גדולה.

כל הדברים הטובים האלו והעובדה שאני חוזרת לכשירות בהדרגה, עושה מד"סים, תופסת משימות שיפרו לי ממש את מצב הרוח אני פחות ופחות מצוברחת ועצבנית. הקבנ"ן אומרת שזה כנראה נבע חלקית מזה שהגוף שלי מחור לספורט (?!) וזה שהפסקתי לעשות ספורט גרם לגוף שלי להיות בסוג של קריז. אבל כמובן שגם להתנהגות הזוועתית של המפקדים יש חלק למצב רוח הירוד שהיה לי כל התקופה האחרונה.

לפני שבוע יצאתי הביתה  שישי-שבת כדי לפגוש את אחי הגדול שהגיע לביקור קצר מח"ול. לא הספקנו להיפגש בסוף כי הטיסה שלו הוקדמה, אבל באותה שבת נסעתי עם חברים להינות ולהתפרק קצת בכינרת- היה ממש כיף.

בראשון כחזרתי לבסיס נתקעתי בחריף וחכיתי שהרכב מנהלה של הפלוגה יבוא לאסוף אותי. אחרי חמש דקות שחכתי פניתי אל הסמ"פ שבמקרה הייתה שם ואמרתי לה שאני מחכה כבר חמש שעות. היא אמרה לי שהיא תטפל בזה ותגיד לסמ"פ שמחליף אותה (היא בדיוק סיימה תפקיד) לבוא לאסוף אותי כי אני לחוצה להגיע לבסיס. במשך עוד חמש שעות עמדתי בש.ג של חריף וראיתי את הרכב מנהלה של אותה פלוגה יוצא ונכנס, נוסע אל הפלוגה וחזרה ובכל פעם נגשתי אליהם ושאלתי אם י להם מקום והם ענו לי שלא, "יש לנו חיילים שאנחנו צריכים לקחת..."

מה מסתבר, אותו סמ"פ חדש לא ידע מי אני ובכל פעם שהוא הגיע חזרה לפלוגה שאלו אותו למה הוא לא אסף אותי והוא היה נוסעה חזרה לאסוף אותי בלי לדעת שאני זאת אני, מעלה את כל החיילים של הפלוגה שהוא היה מוצא שם ולא יודע שהחיילת הנודניקית שכל הזמן נגשת אליו בש.ג זאת החיילת הספציפית שהוא צריך לאסוף.

בסוף הגעתי לפלוגה בעשר בלילה, גמורה מעייפות ושרופה רצח מהשמש- כי עמדתי בש.ג יום שלם.

באחד הלילות ירדתי משמירה בארבע בבוקר ועשיתי מדס, ישנתי אחר כך שלוש שעות ולא הצלחתי לישון יותר. כל אותו היום הייתי במצב היפר מטורף והXL  ששתיתי לא הועיל למצב... חברה שלי צלמה את זה ויצא אחד הסרטונים היותר קרועים ומצחיקים שראיתי.

היה לגדוד תרגיל גדודי תוך כדי תעסוקה מבצעית, או בקיצור: תרג"ד תוך כדי תע"מ ולצערי לא השתתפתי. המחלקה שלנו נבחרה להישאר לתפוס קו.

וכך עבר התרג"ד האחרון שלי בצבא.... על גופתי המתה!!!! אני הולכת להתחנן מול המגד שיעשה לנו עוד תרג"ד לפני השחרור. אין מצב שעשיתי רק תרג"ד אחד בשלוש השנים שלי בצה"ל! אז אולי זה יגרום ללינץ' מטורף של כל הגדוד עלי אבל על הז** שאין לי!

מצדי לעשות תרג"ד של הסתערות על הבקו"ם, לגזור חוגר ולהשתחרר עם צבעי הסוואה ופודרה על הפרצוף.

אז נראה שהכול התחיל להסתדר לי קצת לפני השחרור ו-וואלה שימשיך ככה כי יהיה נחמד לסיים ככה את השירות.

זה הכל בהכי כללי שיש. קרו עוד הרבה דברים מצחיקים ומעניינים כמו זה שפתחו לי וריד בשלושה אימוני חובשים שונים אז במשך כמעט כל הסבב הסתובבתי עם סימנים כחולים על הזרועות כאילו אני נרקומנית, או זה שהפסדתי פעמים פרצף במשחק never ונאלצתי לעמוד על הגג של האהמר ולרקוד מול התצפיות, שבאמצע מטווח ציפור צללה ישר למרכז המטרה שלי ו... המ"מ שלי הבין שאני מאופסת, אני הבנתי שאני לא סומכת עליו יותר שיצעק "חדל" בזמן.

אז זהו... על רגל אחת, קצה המזלג וכל זה... נדבר עוד 16 יום =)