עקב ציוני הפיכסומטרי הכושלים שלי, והעובדה שאין לי כסף לאבחון, הוצע לי לעשות מכינה קדם אקדמית לשיפור המקצועות המדעיים שלי בתעודת בגרות. כך ציון הפסיכומטרי שאצטרך לקבלה לתואר ראשון יהיה נמוך יותר ובנוסף, אם אעשה את המכינה מטעם משרד הביטחון, אקבל קורס פסיכומטרי חינם וסבסוד לאבחון.  

אז נרשמתי למכינה קדם אקדמית ל... פיזיקה! לא פחות ולא יותר. פאקינג 5 יח' פיזיקה.

מההתחלה הכנתי את המורה שלי שאני לא הולכת להיות תלמידה קלה. אין לי שום רקע במקצועות מדעיים- בתקופת התיכון עוד האמנתי שאלמד אמנות בבצלאל. אני עם הפרעות קשב וריכוז קשות, דיסלקציה ועם כל הטוב הזה אני צריכה להוציא ציונים גבוהים.

בהתחלה עוד היה בסדר. קשה, אבל הצלחתי בערך לעמוד בקצב. בעצם, היו כמה נושאים שהייתי בין המתקדמים בהם בכיתה. אבל לאט-לאט נוספו עוד ועוד נושאים וברגע שלא הבנת אחד- לא הבנת את כולם ולא משנה כמה פעמים עצרתי את המורה וביקשתי שיסביר שוב או יאט את הקצב כי אני לא מבינה, הוא המשיך לרוץ בחומר ואני מצאתי את עצמי עם ערימה של נושאים שאני לא מבינה ואפילו לא יודע מאיפה להתחיל.

אז החלטי לוותר ולא לטרוח להמשיך להגיע לשעורים- בכל שעור אנחנו לומדים עוד נושא ועוד אחד וזה רק מבלבל אותי יותר ומקשה עלי יותר. החלטתי לשבת בבית וללמוד לבד, לשבת על כל נושא עד שיצא עשן ולהגיע רק לתגבורים עם שאלות ממה שלמדתי בבית. אבל ככל שאני מנסה ללמוד ועוברת שוב ושוב על החומר אני מרגישה שאני מבינה פחות ופחות. ><