לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כתיבה לנשמה


מילה היא כמו ציפור, ברגע ששחררת אותה, לא תצליח להחזיר אותה בחזרה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2022    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2022

עלייתו של הגל


תחושות של שמחה רוח עולות לי במעלה הגרון 

כן כן שמחה

המבחן האחרון ביום רביעי והאנרגיות מתעוררות בי

הצבע חוזר לפניי

והחשק לחיות מתעורר

וכל זה מוכיח לי ששלושת השבועות האחרונים, הדאון המטורף שהייתי שרויה בו, היה עוד גל

היה ירידת מתח, אפיסת כוחות, הרגל שנשחקה מללחוץ על דוושת הגז שכבר א י ן בה דלק בכלל

ועכשיו אני עולה בחזרה

כי הנה זה נגמר עוד ר ג ע 

אני כבר משתוקקת לרביעי

ולומדת בכיף (מזל שזה קורס כיף, אם היה מדובר בקורס מתמטי כנראה שזה לא היה המצב)

ב4 הכנתי לי קפה קר ויצאתי לסיבוב למטה

שמעתי את בילי ג'ואל באוזניות ולגמתי את הקפה 

והרגשתי על גג העולם

ככה גג העולם מרגיש? 

מה שמצחיק שלפני שבוע הייתי באשפתות ושום דבר לא הניע אותי ורק רציתי שהכל ייגמר ולא ראיתי איך ממשיכים קדימה...כן אין על הטירוף שלי

אבל אני עובדת על זה ומנסה להיות טובה לעצמי יותר כל יום שעובר

מנסה לא לשפוט את עצמי 

גם כשאני קמה מאוחר או הולכת לישון מאוחר

גם כשאני נתקעת בטלפון 

גם כשקורים מיליון דברים

משתדלת לחבק את עצמי (כןכן פיזית, מה אני אעשה המטפלת שלי אמרה שככה טוב. וזה באמת עוזר)

ולהקשיב לגוף שלי, ובחיי כמה זה קשה

היא מלכה או שהיא מלכה?!?!?!?!!מאוהב

מומלץ להשקיע ולהתיישב לצפות בכל החצי שעה!!!

 

 

מה שכן, המחשבות לא מפסיקות להציף אותי 

למשל אתמול נכנסתי למיטה ב10 בערב והתחלתי לקרוא את "אלגנטיות של קיפוד"

ובחיי שכבר התחלתי להרדם עליו

אבל ברגע שעצמתי עיניים - גלים של מחשבות הציפו אותי

פשוט לא הצלחתי לכבות את המוח!

בחיי שאין לי מושג כמה שעות ישנתי 

אחרכך התעוררתי ב5:30 כדי לגלוש

זינקתי מהמיטה כמו א י י ל ה (זה לא קרה מזמן...)

כל זה בשביל לחזור לישון כי לדנה לא היה ליש להביא לי...אבל אז נרדמתי כמו בובלה עד 9

 

כל רגע שאני לבד ולא מתאמנת בו או לומדת בו - אני מוצפת מחשבות אינסופיות:

*לעבור לתואר חד חוגי ולהמשיך לתואר שני??? או להשאר במסלול הזה??

*להתחיל למלצר בקיץ או להמשיך לחלטר?? פאק למי יש כח למלצר!

*איפה אני אגור עוד פאקינג שבוע???

*באלי מסיבה ובאלי הופעה ובאלי סיני ובאלי לראות את המטאורים ובאלי מליון דברים - אבל למי יש ככסף?? אין לי כסף לכלום

*על זה כמה שא' מדליק

*על זה שאני מאוהבת בעומרי 

*על זה שהתור הכי קרוב לפזיותרפיה לרצפת אגן הוא בינואר ובטח עכשיו זה פברואר... 

*על זה שכל הכסף שלי באלטשולר יורד$^

*על זה שאין לי כסף

*מה עודדדד? נראה לי שכיסיתי את הרוב

 

נראה לי שהכל יהיה בסדר

שיהיה מושלם וטוב

שצריך קצת לזרום ולשחרר מכל התכנונים האינסופיים שלי 

יאללה הכל יסתדר על הדרך הטובה ביותר - כמו תמיד

 

מה שהכי חשוב לי בקיץ הזה:


*להרוויח כסף - לחסוך 15000 ש"ח (ביום רביעי אחליט אם זו מטרה ריאלית)

*להחיות את המוזה המוזיקלית - לכתוב שירים, ללמוד גיטרה, לשיר, לנגן - בקיצור לנשום קצת מוזיקה!!!

*לרקודדדד ומלא(:

*להיות עם האנשים שאני אוהבת3>>>>>>>>>> (איך עושים לב במחשב נייד???:()

 

יאללה נראה לי שמספיק לא?

 

 

נכתב על ידי Me, Myself& I , 31/7/2022 16:21  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הכל כרגיל


הכל נחמד חוץ מזה שאתמול חוויתי מיני התקף חרדה שנמשך לי עד היום HARREYYY.חיבוק

בשבועיים האחרונים הרגשתי מנותקת מעצמי וכבר מחוסרת כוחות ואנרגיות

פועלת על אוטומט ומנסה פשוט לשרוד

 

ביום שישי הגיעו שתי חברות של אמא שלי ובעליהן לארוחה, היה רגע בארוחה שאחד הבעלים סיפר בגאווה על איך שהם ועוד זוג חברים שלחו את ילדהם לסרט ובזמן הזה היה להם שעתיים לאכול ולשתות קפה. טירוף. לכאורה סתם סיפור, באמת סיפור סתמי ולא מעניין ביותר. אך הוא סיפר זאת בכזו התלהבות, כאילו זה איזה גילוי לשלוח את הילדים לסרט ולזכות במין "הפסקת קפה" מהחיים עצמם...זה היה לי כמו אגרוף בבטן. כמו התקף חרדה קל.

בשביל זה אני רצה??? מה הטעם של כל זה??? של כל המירוץ הזה? כשהייתי בצבא נתתי את הנשמה, רצתי מפה לשם משם לפה עד שאחרי 3 ומשהו שנים נמאס לי ורק חיכיתי שזה ייגמר. הגעתי לחופש המיוחל, איפה לא טיילתי ומה לא עשיתי - שנתיים של טיולים ומסיבות וחיים חדשים וחופש מוחלט ומה לא. אבל כל פעם שהגעתי ליישורת האחורנה- השבועיים האחרונים בקוסטה ריקה, החודש האחרון בקיבוץ, החודש האחרון באפריקה -רק חיכיתי שזה ייגמר. לכל מקום שנגיע אליו תמיד נחכה לאיזשהי שלווה מטורפת שתנתחת עלינו אבל גם זו תמיד מופרת כהרף עין, מקבלת חבטה מהחיים עצמם.

 

לאן אני רצה בכלל ולמה לי לרוץ כל הזמן??? אני לא רוצה שהדבר המגניב שלי ביום יהיה הפסקת קפה בזמן שהילדים רואים סרט. סליחה לכל מי שזה החיים בשבילו, אבל זה פשוט נשמע כל כך עלוב. כל היום להתעסק בהכל ובעצם לא לעשות כלום. פשוט מרגיש שכולנו שחקנים ממש גרועים בהצגה ממש משעממת ולפעמים בא לי שהכל ייגמר. כל המחשבות האלה התרוצצו באותן שניות שהוא דיבר ועזבו כמו שבאו ברגע שהחלטתי להתרכז בטעם המשובח של היין והאוכל שבבטן כדי להמשיך בערב כרגיל.

 

אז הערב המשיך כרגיל וכבר הייתי שתויה (כרגיל) השעה הייתה מאוד מאוחרת אז ש' באה אלינו לעוגה ונרגילה של חוויות עם כל ברית המועצות שהייתה אצלי בבית ובסוף במקום לצאת לשתות בבר כמו אנשים בגילנו מצאנו את עצמנו בבית של ההורים של רומי מעשנות פייסל ממש גרוע.

אני וש' היינו סופר גמורות כשהיא הורידה אותי בבית הוריי ב2 בלילה אבל הסטלה הייתה כל כך גרועה שהיה חייב חווית מתקנת. אז עלינו אליי לפייסל שמן והפעם משובח, כמובן שהיה תה ועוגה ושיחה טובה - אין על שיחות טובות של סטלות ליליות. אבל קמתי מ ע ו כ ה. מעוכה פיזית ומעוכה מנטלית ומעוכה שכלית- פשוט רכיכה. מכירים את הימים האלו? אז מי שמעשן אל תוך הלילה מכיר. יום למחרת אתה קם מעוך. אז קמתי מעוכה וכל היום שלי נמעך, ב5 בצהריים כבר נשאבתי לתוך קרקס מצבי הרוח של עצמי ולא הצלחתי לצאת עד היום בערך. רציתי ללכת לים ורציתי ללמוד ורציתי לנגן ורציתי גם להיות עם אחותי וגם עם אבא שלי בסוף עשיתי הכל בלי לעשות באמת כלום, רבתי עם אחותי וגם קצת עם אמא שלי אבל לפחות אכלתי עוגה ליד אבא שלי בספה בזמן שראינו האח הגדול, זה נחשב שתיקשרתי איתו לא? 

בכיתי לאיש שלי עד כמה שהכל עלוב ואז גם התפרקתי למור בטלפון אז היא באה לטיילת החדשה שבנו כדי להביא לי תה. כעסתי על אחותי ועל אמא שלי ועל רועי ועל עצמי ועל החיים עצמם - כי וואלה הכל מכעיס לי עכשיו.

 

בתחילת תקופת המבחנים מה שהניע אותי זה החופש וכל התוכניות שיש לי ועכשיו אפילו זה נראה לי חסר משמעות.

אז אני אהיה בחופש, נו ו. נו ומה. אני אשתה אני אעשן אני אבלה אני אעשה כסף. כאילו גם ככה כל יום אני אצטרך לקום ולעבור כל יום מחדש.

פתאום כל יום שוב נהיה מלחמה ובחיי שנמאס לי ממלחמות. ונמאס לי מהפייסבוק ומהוואטספ ונמאסלי מהרגשות שיש לי למר א' כי אני פאקינג מאוהבת בבן זוג שלי! אני מאוהבת בו והוא איש מושלם שמכיל אותי ומקבל את כל כולי, גם אם הוא לא תמיד מבין, והוא תמיד משתדל ותמיד מנסה לשפר את עצמו ולעולם לעולם לא ישקר כי יש לו עיניים כנות שמלאות בטוב ט ה ו ר ואני יודעת שעד עכשיו הכל נשמע קשקוש מהאגדות אבל אם תראו אותו תבינו שלא כי הוא באמת כזה. אז למה יש לי מחשבות על איש אחר בו זמנית?

הכל מרגיש דפוק כל כך לפעמים ואני מתעייפת מהקרוסלה שאני נמצאת בה.

 

תמיד מרגיעה אותי

 

אז היום כשהיה לי התקף חרדה בצהריים, שוב התקשרתי לבחור שלי. הוא היה מקסים ונסיך ממש וככל שהיה חמוד יותר, שאגתי עליו יותר. בשלב מסוים הבנתי שזה מה שקורה אז הפסקתי את השיחה. התקשרתי לאמא שלי ובאופן מפתיע היא הצליחה שלא לעצבן אותי יותר. היא אמרה לי לנוח שעתיים שלוש ורק אז להתחיל ללמוד. ללכת בניגוד לאינסטינקט שלי- להרגע. האמת, שזה ממש עזר. זה לא פתר לי את הבעיות ואני עדיין בקרוסלה, אבל אני יכולה להמשיך להתגלגל בשעות הקרובות.

כן כן אמא תמיד צודקת.

 

נכתב על ידי Me, Myself& I , 17/7/2022 16:11  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  Me, Myself& I

מין: נקבה

MSN:  רק תבקשו




הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMe, Myself& I אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Me, Myself& I ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)