רציתי לפרסם כאן משהו שכתבתי..

כעקרון זה מונולוג להצגה של יום הזיכרון אבל זה משהו שבאמת עבר עלי חוץ מהמוות כמובן!

אז הינא

אני שונאת את השאלת נימוס הזאת מה שלומך..

אנשים, לא באמת רוצים לדעת מה שלומי! הם סתם שואלים את השאלה הזאת בשביל הנימוס. אז אם כבר להיות מנומסים, עדיף שתסתמו ואל תשאלו אותי מה שלומי אם אתם לא באמת רוצים לדעת!

אם אני אגיד לכם שבסדר שהכל טוב! אתם תמשיכו הלאה בחיים שלכם, ואני?! אני עדיין נישארת פה תקועה. ומה אם פיתאום אני יגיד לכם שלא, לא בסדר! תתעניינו בנימוס ואז, אז אתם תמשיכו בחיים שלכם, ואני עדיין נישארת פה תקועה.

ונמשיך בשיחה ואני יגיד לכם שכמות הסיגריות שאני מעשנת בשביל ש"יעבור" הזמן רק גדלה וגדלה..

אז אתם תגידו לי תפסיקי זה לא בריא..אני אגיד לכם כן, כן, יחזור הביתה וידליק סיגריה אחרי סיגריה אחרי סיגריה. מה אז?

אמא אומרת לאבא מה יהיה עם הילדה?!, היא חושבת שאני לא שומעת..אבל אני שומעת הכל.

אני שונאת שמדברים עלי מאחורי הגב! שונאת פשוט שונאת! שאומרים איזה מסכנה!! איך זה קרה לה? אבל בלב אומרים מזל! איזה מזל שאני לא במקומה!

[גיחוח] באמת יש לכם מזל!

אבל לא, הכל בסדר איתי נכון.! כי זה מה שכולכם רוצים לשמוע!

אתם רוצים לשמוע שקארין בסדר, שקארין עברה הלאה! שהיא כבר לא בוכה בלילות, שהיא לא מעשנת הרבה כמו בקופה הנוראית הזאת שהייתה, שקארין כבר לא הולכת כל יום לקבר שלו ויושבת שם שעות ובוכה ומדברת, מספרת לו על הכל! שקארין כבר לא יושבת עם ההורים שלו והם יושבים שם ושותקים,..

[דממה]

הדממה הזאת אמא אמרה, אחחח הדממה

אבל מה היא מצפה? שנדבר? שנצחק?שנעשה כאילו אנחנו בסדר?? כאילו הוא לא הלך?

אז לא בסדר!

לא בסדר כבר 278 ימים 12 שעות 32 דקות ו59 שניות