דיברתי היום עם מישהיא שאמרה לי שעד שאני יתאהב יתהפך העולם, אבל כשאני יתאהב הוא יתהפך לצד שני, זה יהיה כל כך גדול.

"שזה יהיה זה, זה יהיה זה".

הייתי שניה מלהתאהב.

באמת שהוא שבה את ליבי. הייתי שניה מלהיות מאוהבת.

אמא שלי אמרה לי את קורנת.

אני יודעת, זה פאטטי לשבת עכשיו בבית ולבכות אבל כואב לי, יש לי צביטה בלב.

אני יודעת שאם עוד פעם אחת הייתי רואה אותו הייתי כל כך , אני מחפשת את המילה..אני לא מוצאת.

אחרי שהוא היה אצלי ישנתי בלילה עם חיוך על הפנים. וקמתי עם חיוך גדול יותר.

כל היום הייתי מאושרת.

עד שלב כלשהו ביום ששמתי לב שהוא לא מתקשר, לא שולח הודעת בוקר טוב כמו בכל יום בשבועיים האחרונים.

אז אני התקשרתי..ודיברנו והכל היה יותר מבסדר. אז, אחרי שדיברנו, מאוחר יותר בלילה, הוא התחיל להתחמק ממני.

קשה לי לשבת בבית עכשיו ולא להבין למה.

כי הרי יום לפני הוא אמר שכבשתי אותו. שהוא "שניה מלהיות מאוהב".

באותו בוקר שקמתי אמרתי לדנה "הכל מושלם מידי וזה מפחיד אותי" פתחתי פה..עכשיו אני בוכה עליו.

או שזה סתם תירוץ בשבילי, ואני סתם מגעילה ולא רואה את זה.

עכשיו הכל מקולקל והדמעות חונקות אותי, ואני נשמעת סטומה שאני בוכה בגללו אבל כואב לי!

היה לי כל כך כייף, עד שמצאתי מישהו שאני מתחברת אילו והוא אלי..הוא אמר לי כל מה שאני רוצה לשמוע, מה בנים אצלכם זה קטע כזה להגיד לנו כל מה שאנחנו רוצות לשמוע לגרום לנו להתאהב ולברוח?!

בא לי לצרוח!

חשבתי שכבר הגיע הזמן שלי. ועכשיו תורי. עכשיו הזמן שלי להיות מאוהבת ולהרגיש נאהבת בחזרה.

כנראה שטעיתי. וזה לא יבוא.