חדר הכושר שאליו אני הולכת ממוקם בקומה השניה ש הבניין בו הוא נמצא. אתם יכוליים להגיע אליו בשתי דרכים: אחת היא, כמובן, המדרגות, והשניה היא המעלית.

ובכל פעם שאני רואה מישהו בבגדי אימון יוצא מהמעלית אני מחייכת לעצמי.

'שימו לב למה שאנשים עושים, לא למה שהם אומרים, כי מעשים יעידו על מחשבה' (תרגום חופשי שלי מאנגלית).

פעם אחת הגעתי לבניין ולא היה לי חשק למדרגות המעצבנות, וכמעט שהלכתי למעלית. ואז ראיתי בחור בבגדי ספורט עומד ומחכה למעלית. תפסתי את עצמי, ולמרות חוסר החשק עליתי המדרגות. למה? כי אני הולכת לחדר כושר במטרה להיכנס ל, טוב, נו, כושר. אולי הבחור הזה מרים 20 קילו משקולות, אבל אני מראה מחויבות למטרה. המעשים שלי הראו שהמחשבות שלי נתונות לכושר. המעשים של הבחור לעומת זאת, הראו לי שהוא כנראה יחשוב פעמיים לפני שהוא יחדש את המנוי.

אני חושבת שזה עובד גם הפוך- גם אם המחשבות שלנו לא נתונות לעניין מסוים, ברגע שהמעשים שלנו כן, המחשבות שלנו יבואו אחריהם. 

אני חושבת שרבי נחמן היה זה שהציע לחייך גם אם אנחנו לא שמחים. השמחה תבוא ביחד עם החיוך. 

זה עובד.

בדוק.

לילה טוב,

Belle.