חמשת הימים האחרונים עמדו אצלי בסימן חוסר שינה. במצטבר, ישנתי בהם 28.75 שעות (פלוס מינוס ), שעל הנייר זה סבבה. אבל 13 מהן ניצלתי בשבת. פה חשדתי.

אז מה נסגר עם השעון הביולוגי שלי? אין לדעת. ביום שלישי הלכתי לישון בשתיים עשרה וחצי, והתעוררתי אחרי שעתיים. ניסיתי להירדם בחזרה, אך שינה- אין. הייתם מצפים שבלילה למחרת ישנתי נורמלי, אבל לא. תוסיפו את הידיעה שליל המחרת מתוכנן להיות לילה לבן, ובאופן המפתיע את כל הנוגעים בדבר תקבלו בחורה עירנית יחסית.

לפני שהחל שיגעון האינסומניה ביקשתי מחברה, יהודיה טובה שכמותי, לדאוג שאהיה שיכורה בסוף השבוע של יום ההולדת העברי שלי. בשביל בחורה שמשתכרת לראשונה בחייה, כמות האלכוהול הנחוצה היתה גדולה באופן מפתיע.

חזרתי הביתה בשבע וחצי אחרי נסיעה מירושלים לביתי שבדרום, ההורים כבר ערים, והדבר הראשון שיש לאמא שלי להגיד הוא שאני מריחה כמו אלכוהול וסיגריות (אני תוהה מה גרם לה לחשוב ככה...). מילמלתי משהו בתגובה והלכתי לזרוק את עצמי לכביסה. 

במהלך השבת אמא שלי ניסתה לסחוט ממני מידע על מה באמת קרה אתמול בלילה. סיפרתי את האמת.

מינוס פרטים כמו כמויות, קוקטיילים עם שמות מיניים, ברמן חביב בשם יוגב ושוט של אלכוהול נקי לשתיה.

תגובתה- "שתית יותר מידי, לא?" 

אני חושבת שאמא שלי מתחילה לקלוט שהבת הקטנה והתמימה שלה מתחילה להתבגר.

ואם בהתבגרות עסקינן, במוצאי השבת האחרונה נפגשתי עם הבנות מהכיתה שלי כדי לקבל הזמנה לחתונה המתקרבת של אחת מהן. בסוף יצאתי עם שתיים ומידע שלא רציתי לדעת על לידות ואקום וזריקות אפידורל. שעון ביולוגי מתקתק מישהי?

אז שלחתי הודעה לחברה החילונית שלי- "אני חושבת שאת צריכה להיות אסירת תודה שאני החברה הכי דוסית שלך". "חחח למה?" "פוגשת חברות מהתיכון.. שיחות על חתונות והנקות". "איכסוש".

כל פעם ששיחה עם קבוצת בנות מגיעה לנושא הזה, אני מוצאת את עצמי אינסטקטיבית משכלת רגליים. ליתר ביטחון .

לילה טוב,

Belle.

שהחליפה קידומת,

והתחילה להתעסק עם דברים של גדולים.

(תמותו ביטוח לאומי)