http://www.youtube.com/watch?v=m4tcRlHY-3Q

"Any minute now my ship is coming in"

יותר מידי זמן אני חיה בצורה כזו.

בתיכון חשבתי שבשירות החיים שלי יהיו טובים יותר,

בשירות חשבתי שאחרי השיחרור יהיה טוב יותר,

ועכשיו אני חושבת שבאוניברסיטה יהיה טוב יותר.

אני משכנעת את עצמי שממש בכל רגע, משהו עומד לקרות. משהו יקרה וישנה אותי, את תפיסת העולם שלי, את החשיבה שלי, ואז אני אהיה טובה יותר.

"When I awoke today, suddenly nothing happened"

אבל המשהו הזה אף פעם לא קורה.

אני ממשיכה בקיומי הבנאלי. מיטלטלת ברכבות מהבית למשרד ולהפך, לוגמת תה חסר טעם מתוך כוס פרסומית.

"But don't you understand
I already have a plan
I'm waiting for my real life to begin"

אבל תבינו, אין לי ברירה אחרת.

אני מוכרחה להאמין שבאוניברסיטה יהיה יותר טוב,

מוכרחה להאמין שמשהו, לעזאזל, יקרה.

כי אם לא...