ואני לא מצליחה להביא את עצמי לעשות את הדברים המינימליים שנדרשים ממני. את הדברים המינימליים שאני רוצה לעצמי.

זה משפיע עליי בעבודה- הניירות מצטברים על השולחן, ואני אומרת לעצמי שעוד מעט.

זה משפיע עליי בבית- כבר מזמן הייתי צריכה לסיים לנקות את הספרייה כמו שהבטחתי לאמא.

זה משפיע על הנפש שלי- אני לא מצליחה להביא את עצמי לידי עבודה עצמית נחוצה.

זה משפיע על ההווייה שלי- אני חוזרת אחורה במקומות שהייתי כל כך גאה בעצמי שהתקדמתי.

זה משפיע עליי גם פה, בישראבלוג- כבר שלושה שבועות שלא כתבתי כלום, וזה הניסיון השלישי שלי לכתוב את הפוסט הזה (אני חושבת שזו רמה חדשה של עצלות- להתעצל לכתוב על עצלות).

בינתיים אני גוררת את עצמי מיום ליום, אוספת ניצחונות קטנים ומתעלמת באלגנטיות משאר הדברים שהפסדתי...