לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

We're singing for the Stinging Belle- She's clearly lost her way. Craving all those simple times inside her tragic days.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2014

מרישומיה של מלכת הקרח


שמתם לב פעם שלאנשים, בעיקר נשים, קל מאוד להגיד 'אני אוהב/ת אותך'?

כשהייתי בכיתה י"ב, בת השירות של האולפנא חגגה יום הולדת ממש בתחילת השנה. עוד בקושי הכרנו אותה, ובכל זאת מישהי ארגנה איזו מחברת והעבירה אותה בכל הכיתות כדי שיכתבו לה ברכות. כשהמחברת הגיעה אליי לא ידעתי מה לכתוב, כי אני ממש גרועה בכל העסק הזה של הברכות, אז הצצתי בברכה שנכתבה בעמוד שליד זה שנועד לי. הברכה היתה סטנדרטית, אבל מה שתפס את תשומת ליבי היתה החתימה. הבחורה שכתבה את הברכה חתמה- 'המון מזל טוב! אוהבת'. חשבתי לעצמי שאין מצב שהיא כבר אוהבת אותה, שהרי היא מכירה אותה רק בערך חודש ולא ראיתי איזשהו קשר חברות אמיץ ויוצא דופן נרקם בין השתיים.

חירטטתי ברכה כלשהי ועשיתי ניסוי עם עצמי. חתמתי על הברכה- 'אוהבת, Belle'. זה היה נראה לי מוזר, וכמובן שזה היה מזויף, אבל לא רציתי לקשקש על זה או משהו (אסתטיקה של אולפניסטיות, אני מניחה).

זה אולי קצת עצוב, אבל אני משוכנעת שאף פעם לא אמרתי למישהו שאני אוהבת אותו. לא באופן חברי, לא באופן רומנטי. אפילו כשאבא שלי אומר לי שהוא אוהב אותי אני מלמלת משהו בתשובה, אבל לא את המילים המפורשות.

כן, אני מודעת לחסמים הריגשיים שלי, וכן, אני יודעת שזו עשויה להיות בעייה. תאמינו לי שאני יודעת ואני עובדת על עצמי (סוג של). אבל עדיין מפליא אותי איך אנשים מפזרים את המשפט הזה ואת המשמעויות שלו בלי לחשוב פעמיים, בזמן שאני, ובכן, אני. מה זה אומר? מכירים את הסטריאוטיפ שאומר שלאשכנזים אין רגשות? הוא מבוסס על אנשים כמוני. חברות שלי קוראות לי 'מלכת הקרח'. הן אמנם צוחקות על זה כי אני צוחקת על זה, אבל עדיין, איפשהו במקום העמוק, החשוך והמיסתורי שבו אני מרשה לעצמי להרגיש, זה קצת באסה.

פעם חברה שלי סיפרה לי שהיא מאוהבת במישהו, והיא לא רוצה להיות מאוהבת בו כי הם לא יכולים להיות ביחד וכל הדברים האלה. נתתי לה את העצה הכי טובה שיכולתי לחשוב עליה, אבל באותו מקום עמוק, חשוך ומיסתורי רציתי לצעוק עליה. רציתי לצעוק עליה כדי שתבין מה יש לה בידיים, וכמה שקשה להשיג את זה, להרגיש את זה, לפחות בשבילי.

כששואלים אותי אם אני רוצה חבר, או אהבה או מה שלא יהיה, אני אומרת שכשזה יבוא, זה יבוא, ואני לא אתנגד. אבל כשאני חושבת על זה באמת אני תוהה לעצמי אם אני באמת לא אתנגד? אני, עם כל החסמים והחומות, שלא מרשה לעצמה להרגיש לגמרי נינוחה עם אנשים חדשים, שאפילו נרתעת ממגע פיזי תמים כי זה מרגיש לה אינטימי מידי, לא תתנגד שיהיה מישהו שיצפה ממנה לאהוב אותו ולהיות נינוחה איתו ולסמוך עליו במאה אחוז?

אני לא בטוחה.

 

Belle.

נכתב על ידי , 29/4/2014 12:08  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בת: 31




קוראים אותי
2,658
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , משוגעים , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe Stinging belle אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The Stinging belle ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)