אתם לא לבד,חייכו

כשסיום התיכון מגיע, השביל הבא כבר שם, הוא מוביל הישר אל הצבא.

כשהצבא מגיע לסיומו, כל השבילים מטושטשים, אפילו דיי חשוך, וקשה לראות את הדרך, אז כדי להגיע ליעד הבא, מתחילים לסלול לבד.

ברגע שמבינים מהם חומרי הגלם שלהם אנו זקוקים, אנחנו מתחילים בעבודה, אצל חלק מהאנשים הסלילה פשוטה ללא יותר מדי מכשולים, ואצל חלק הסלילה מפותלת, מפחידה ומעייפת.

אני לא בטוחה באיזה שלב בחיים שלי הבנתי מה המטרה שלי, מהי התשובה לשאלה "אילנה מה תרצי להיות כשתיהי גדולה?".

אבל בשלב מסויים זה פשוט התבהר לי, אני רוצה להיות רופאה.. אני רוצה לרפא אנשים, אני רוצה שאנשים ישענו עליי ויבקשו עזרה, ואני זאת שתיתן להם תקווה ותיהיה המוצא האחרון שלהם, המוצא החיובי.

אין ספק שהושפעתי מאמא שלי שעובדת כרופאה בעצמה ומדי יום הייתה חוזרת מהעבודה ומספרת על מקרים מעניינים שקרו.

ההתנדבות במד"א שהייתה מהנה והותירה בי זיכרונות בלתי נשכחים לטוב ולרע.

השירות הצבאי שלי כסייעת רופא שיניים בחיל הרפואה ונגיעות הרפואה בכל מקום בשנתיים האלו.

כן! זה מה שאני רוצה לעשות, אחרי התלבטויות בלתי פוסקות, זאת ההחלטה.

עכשיו נותר רק להגיע אליה.

אז אני רק צריכה להוציא 720 בפסכומטרי לפחות..

רק להוסיף מקצועות כמו פיזיקה 5 יחידות וגאוגרפיה 5 יחידות לתעודת הבגרות..

ורק לשמור על שפיות במהלך הזמן שיקח לי להשיג את הדברים האלה.

כמובן שזה אפשרי, אבל אם להיות מציאותיים, לא כולם מסוגלים לתנאים האלה, ולא בגלל שהם לא אינטיליגנטים מספיק אלא בגלל שיש טובים מהם.

בשביל מקרים כאלה מגבשים תוכנית ב'- במקרה שלי זאת טיסה לחו"ל ל6 שנים של לימודי רפואה, נשמע חוויתי, אבל כגודל החוויה כך יהיה גודל הכאב שלי שיכריח אותי להיפרד לזמן מה מכל היקר לי.

אז למה לא לסלול דרך קצרה ולא מפותלת? כי הגשמת חלומות תביא לאושר ולסיפוק :)

כבר עשיתי פסיכומטרי פעם אחת, התוצאה תיהיה ידוע לי בעוד שבועיים, עד אז אני תקועה במקום, מהרהרת על החיים ושוקעת בחרדות על הכישלון.

למרות כל זה ולמרות שקשה אני לא מוותרת!

ומקווה שרבים אחרים לא יוותרו כמוני.

ה"יהיה בסדר" הישראלי נאמר מניסיון של העם שלנו שלמרות הקשיים הרבים האמין תמיד שיהיה בסדר ואכן כך היה.

מקווה להיות ד"ר אילנה.

בנימה חיזוקית זו,

לילה טוב