שתיקה חלולה.

מרגיז אותי שאני לא יכולה לכתוב כאן מה שאני רוצה.

               שאני לא יכולה לכתוב באמת מה מעיק עלי.

               שאני לא יכולה להשיג את הדברים הפשוטים ביותר.

מטריף אותי שעם כל עניין הנגינה- לא יוצא לי מזה שומדבר חיצוני [כגון קונצרטים/הופעות]

(מצד שני, העובדה המדהימה שאני יכולה ויש לי עכשיו זמן לנגן כל יום יותר משעה עושה לי טוב).

מטריף אותי שעם כל הרצון שלי להתגשמות ה"חלום" הזה או איך שאפשר לכנות אותו- הוא לא ממש בדרך להתממש.

מדהימה אותי העובדה שיש לי את היכולת לנגן בפסנתר.

הורסת אותי העובדה שמזלזלים בכשרוני.

אני מרגישה אושר כשהקלידים מחליקים לי מבין האצבעות

אני מרגישה פספוס כאשר תו אחד בורח לי מהאצבע

משמחת אותי המוזיקה

מעציבות אותי המילים

מכעיסות אותי ההקנטות

משגעים אותי הזלזולים

אולי עם כל סחרור הרגשות הזה- אני צריכה קצת מנוחה?