שתיקה חלולה.

כלי במדים ירוקים(נכתב על ידי ברגע של כאב)


הוא רועד, הוא מזיע, הוא פצוע
חבלות בכל גופו
שבוייו מביטים בו מבטים יהירים, לועגים לו מול פניו המפוחדות.
מנסה להשרות מבט אטום על פניו אך לא מסוגל,
משתדל לא להיכנע לפחדיו, מפחד להוציא הגה שמא הכדור יפגע בראשו.
הדם מטייל על גופו כמו כינים עוקצות,
גופו מבעבע מכעס ועינייו מתקשות להביט.

ראשו כואב, המכה הייתה חזקה.
אך הוא לא נכנע.
הוא לא נכנע.

הם בועטים בו, משמרים אותו לחילוף.
הוא רק כלי, כלי במדים ירוקים.

כל חייו הוא חונך לשרת את המדינה שבה נולד ואותה הוא אוהב,
והנה נפל קורבן למלחמה המיותרת הזו, משאיר הורים דואגים ומדינה שלמה מלאת צער.

לפתע, לא יכול יותר, הוא מתמוטט על הרצפה המזוהמת.
והם, הם מאושרים עד הגג.