&

 בסוף החודש אחתום לעוד שנה בחדר הזה. לא שיש לי
תלונות עליו דווקא אוהב אני את ארבעת קירותיו הכמעט לבנים, המשתנים בכתמיהן תדיר,
בקצב איטי מעננים ומהיר מדפי ספר. והתבוננות בכתמי הלבן על לבן תמיד הייתה נקודת
מגוז למבט דמיוני, כלומר מבט המחפש את המדמה יותר מהנוכח, את מה שניתן לראות יותר
ממה שלנגד עיניי באמת. שלושה מתוך ארבעת קירותיי אינם חתומים. באחד דלת הכניסה לחדר
ובזה שמולו דלת היציאה למרפסת, ומימין לנכנס חלון גדול באמצעיתו. האור והאוויר
דיירי קבע, כמו היו פה לפני ועוד יישארו גם כשיצבע את הקירות, הדייר הבא אחרי. ביום אור השמש ובלילה עשרות צללים משורות פנסי הרחוב או הכבישים הנמשכים לכל כיוון
מנקודה גבוהה זו. בקיץ רוח ירושלמית מצננת את מחשבות היום ובחורף סוערות הצינה
ומיני סופות והדלתות נטרקות והחלונות ננעלות.

מאחרי הקיר השמאלי, זה שאין בו לא חלון ולא צורת הפתח, אהבתי לתת
לאוזני דמיוני דרור, וכך בשעות שלא היה נשמע משם לא קול ולא ציוץ הייתי אני  מדמה בנפשי חיי דיירים אפשריים ובשאלת קיומם
האמתי לא הטרדתי מחשבתי כלל. ככה התוודעתי לאב ובנו ולשעת הסיפור שלהם עת היה האב
משכיב את בנו לישון. את הבן לא שמעתי כל כך ותוכן השיחה היה על סף החלום לכן
החלטתי ששעת סיפור של לילה היא שם והבן או שנרדם או שעצם עיניו ושקע לעיני חלום
בהם ראה את תיאורי אביו זוקפים קומה ועולם של ממש נפרש בראשו הקט.

בעל כנף, כך סיפר האב, היה איש דק וגבוה שחי בראש ההר המחודד ביותר
בעולם. ביתו היה דק ובעל קומה אחת ועלייה ותחתיו מרתף בעומק חצי קומה. בעל כנף היה
יצור משונה מאוד ולא די בכך שהיו לו תחת שכמותיו זוג כנפיים ארוכות ובעלי נוצות
שקופות, אלא גם כל עניין המלבושים שלו היה שונה מכל מה שידע כל יצור חי בבקעה או בהר.
בגדים לא היו לו רק בגד אחד בלבד. וזה הבגד היה עשוי מעורו ממש. ב' שכבות של עור
היו לו לבעל כנף, האחת דקה מאוד עד שהייתה שקופה והיו נראים מבעדה כל נימי נפשו
העדינה, והאחרת, המלבוש, הייתה עבה וכולה קשקשים זעירים, והיה יכול לפשוטה מעליו
ולתפור היכן שנפגע ולאחות הקרעים שנפערו בו מחיצי הציידים בחוץ. כי תעופתו הייתה
מרהיבה כל עין והיה רגיל לעוף בלילה ואור הירח היה מנצנץ בנוצותיו והיה נדמה
לציידים כאבן טובה בעלת סגולות המבטלות את הכבידה והיו משתוקקים להניח ידם עליה
והיו מכוונים עליו כל מיני כלי קשת ומתכות דקות ומחודדות ורק זה המלבוש היה לו
למגננה מהם. ובעמוד השחר היה חוזר אל הצוק, הוא ביתו, שהיה גבוהה הרבה ודלילות האוויר
הייתה מקשה על הנשימה, מיד היה נועל דלתו ופושט המלבוש ולא היה איש יודע כיצד היה
מתקן הפצעים כי היו כל תריסיו מוגפים בשעת התיקון, שלא יפגע חלילה בעורו הראשון,
פגיעה כזאת לא תוכל לתקון ולכן היה נזהר מאוד בשעת התיקון, רק קולותיהם העדינים של
ראשי החיצים הדקים המושלכים אל מרצפות הצוק היו נישאות על גבי הרוח כמנגינות
פעמונים...

לא פעם הרהרתי באב המספר ומהיכן הם סיפוריו (ומה בכך שאף הוא פרי
דמיוני) ואיך לא חס על הילד הרך בבחירת סיפוריו. ואולי לא היו אלה סיפורי שינה כלל
ולא היה הבן מעולם והוא יושב ומספר מעצמו לעצמו, כך או כך מחכה אני ללילה הבא
לשמוע אם ימשיך באותו הסיפור של הבעל כנף או יספר באחר, ואם יספר בו מה היה עליו.