כמו רוב האנשים החילוניים, אף פעם לא הייתי מאלו שצמים או מקדישים יום מיוחד לסליחות וכפרות.
אבל השנה, כראוי לשנת השינויים שאני מנסה לאמץ, החלטתי, שיש בן אדם אחד שחשוב לי שיסלח לי.
בן אדם אחד שפגעתי בו יותר מכולם.
בן אדם שאני מטיחה בו מילות גנאי ושנאה וכאב באופן יום יומי.
בן אדם אחד שאני לא מעריכה ולא משקיעה בו.
הבן אדם הזה הוא אני.
אז אני מבקשת סליחה. מעצמי, מהגוף, מהראש והלב שלי.
מבקשת סליחה על כל השנאה.
סליחה מהגוף שלי, על חוסר שביעות הרצון ועל השנאה וכל הזבל שהמוח שלי השליך כלפיו.
סליחה מהירכיים שלי, על כל המבטים העצובים.
סליחה מהבטן שלי על כל הצביטות והתסכול.
סליחה מהעור שלי, על הכאב והדמעות.
סליחה מהעיניים שלי, שכל הזמן מביטות מטה.
סילחה מהפה שלי, על כל השטויות שאילצתי אותו לומר.
סליחה מהגוף שלי, על כל הזבל שאני מאכילה אותו כשאני מביטה במראה.
סליחה מהראש שלי על העצבים, הדמעות, הרגשות השליליים.
סליחה מהראש שלי על כל ההשוואות המיותרות והתעללות הנפשית והדיכאון.
סליחה על כל החרטות והסרטים.
סליחה על כל הלילות שבהן לא נתתי לגוף שלי מספיק שעות שינה.
סליחה שאני לא מבינה שהגוף שלי, שהראש שלי, שאני-כאן בשבילי.
ותודה.
תודה לגוף שלי שמאפשר לי להרגיש כל כך הרבה דברים.
על הימים האופטימיים.
תודה לירכיים שלי שמאפשרות לי לרקוד בימים שפשוט חייבים להפעיל מוסיקה בבית.
תודה לבטן שלי, על כל מה שהיא סופגת בשבילי.
תודה לעור שלי, שמחלים ומנסה בשבילי.
תודה לעיניים שלי, על כך שרואות את הטוב בכולם.
תודה לפה שלי, על כל הדברים הנחמדים שיוצאים ממנו, על החיוכים שמשמחים כל כך הרבה אנשים.
תודה לראש שלי, על זה שעוד לא השתגעתי לגמרי.
תודה על זה שאתה הגיוני. על זה שאתה עוזר לי לחשוב ולהרגע.
תודה לגוף שלי, שמקים אותי מהמיטה ומתפקד ימים שלמים גם כשנפשית, אני מרגישה שאני לא יכולה.
תודה.
והשנה, אני מקווה- לא. אני מבטיחה שאני אתייחס לגוף שלי ולעצמי עם הכבוד והעדינות שמגיעים לנו.
אתייחס אל עצמי כמו שאני מתייחסת לאחרים, כמו שהייתי רוצה שהם יתייחסו אליי.
שאלמד לסלוח לעצמי גם כשאני אומרת משהו טיפשי, או כשאני טועה.
שהשנה ארים את העיניים למעלה ואחייך לעצמי במראה.
השנה אנסה לסלוח על כל מה שעשיתי לעצמי, ועל כל שאעשה.
אז שיהיה צום קל ומועיל שאלו שצמים, גמר חתימה טובה וסופ"ש רגוע לכולנו
אליס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mrs.Naked
